פרק ד'

נבואות התנ"ך ואחרית הימים

דברים ל'

והיה כי-יבואו עליך כל-הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי, לפניך; והשבות, אל-לבבך, בכל-הגויים, אשר הדיחך יהוה אלוהיך שמה.  ב ושבת עד-יהוה אלוהיך, ושמעת בקולו, ככול אשר-אנוכי מצווך, היוםאתה ובניך, בכל-לבבך ובכל-נפשך.  ג ושב יהוה אלוהיך את-שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל-העמים, אשר הפיצך יהוה אלוהיך, שמה.  ד אם-יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך יהוה אלוהיך, ומשם, ייקחך.  ה והביאך יהוה אלוהיך, אל-הארץ אשר-ירשו אבותיך--וירשתה; והיטיבך והרבך, מאבותיך.  ו ומל יהוה אלוהיך את-לבבך, .. ...יא כי המצוה הזאת, אשר אנוכי מצווך היום--לא-נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא.  יב לא בשמיים, היא:  ..  יד כי-קרוב אליך הדבר, מאודבפיך ובלבבך, לעשותו.  {ס}  ...טו ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע.  ....  יט העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך.  כ לאהבה את-יהוה אלוהיך, לשמוע בקולו ולדובקה-בוכי הוא חייך, ואורך ימיך--לשבת על-האדמה אשר נשבע יהוה לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקוב, לתת להם

 הפרק מנבא את ההתרחשות בת זמננו של שיבת ציון, קיבוץ גלויות, כיבוש הארץ, ריבוי דמוגראפי עצום, גידול עם ישראל בארצו. כל אלה כבר התרחשו. הפסוק מציין והיטיבך ומל יהוה אלוהיך את לבבך, וזה עוד טרם התרחש. מהי אותה מילה של הלב? מבחינת עם ישראל הקולקטיבי, משמעו חברה ומדינת מופת שמגשימה את ייעודה ובכך, גם יחידיה הופכים לטובים יותר, נאורים ומוסריים יותר. אין זה אומר שהמאבק הנצחי בין טוב ורע בעולמנו ייתם, אך משמעות מילת הלב היא עליה בספירלת הקיום, בין היתר גם שחרור ויציאה לחירות מדת האתאיסטיזם ודבקות חדשה בדעת הקב"ה, לא רק מתוך אמונה בבחינת כזה ראה וקדש, כי אם גם מכוח ידיעה, תודעה, ידע והבנה, הפונקציות הקוגניטיביות הגבוהות של הנפש שמשתתפות גם הן בחוויית האמונה. תודעה אמונית חדשה, המתבססת על המדע ותוך התלכדות של הדעת והדת.

אך גם מותיר ציווי קיומי עליון, ובחרת, בחיים-למען תחיה, אתה וזרעך.

ייעודו של עם ישראל בעת הנוכחית הוא לשמש כמצפן של העולם במאבק הנצחי שבין כוחות המוות לכוחות החיים, והפעם לא לגבי היחיד, כי אם ביחס ללאום בכללו וביחס לייעודו כלפי כלל האנושות וכדור הארץ:   העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך דברים ל' יט. ייעודו של ישראל הוא להוות מופת ביחס לדרך שבה על האנושות לרתום את התאוצה הטכנולוגית, המשנה סדרי עולם, הממנפת את הפוטנציאל האנושי לטוב או לרע - למען ניצחון הטוב, למען הקדמה, למען ניצחון הצדק והחירות למען ניצחון החיים.

 

יחזקאל ל"ח

יחזקאל פרק ל"ח, מתגלה כנבואה המתייחסת לימינו אלה. הנבואה מציינת את ההתפתחויות באופן נגלה, המתחוור מעצם הטקסט הנבואי הגלוי ביחס לנסיבות ההיסטוריות הנוכחיות. אולם, הנבואה ומשמעותה העכשווית, כמעט כציווי, מקבלת משנה תוקף, עם חשיפת הקוד של האות השביעית, שממנו מתגלה במפורש, שמה של דמות מפתח, בהתרחשות אחרית הימים, הנה:

א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר ב בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל-גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג   נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל. וְהִנָּבא, עָלָיו ג וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה:  מהאות א ב-נשיא יש לדלג כל פעם לאות השביעית וכך מתגלה השם של גיבור הנבואה ההיא הלכה למעשה, על פי עקרון דילוג לאות השביעית, קרי, קוד האות השביעית. נחשף השם: נשיא אובאמה, הנשיא מופיע בנגלה ואובאמה בדילוג האות השביעית. ואולם חשוב גם להדגיש שיתרת הפרק, רלוונטית לחלוטין לשם ולהתרחשות. הסבירות שכל זה הוא מקרי, בכל ווריאציה סטטיסטית, שואפת לאפסהסבירות הסטטיסטית שהופעת השם  'נשיא אובאמה', באופן אקראי, כפי שמופיע בטקסט בקוד של דילוג לאות השביעית, שגם מתאר את השתלשלות העניינים והכוונות, בעידן אחרית הימים, שואפת לאפס. באופן לוגי והגיוני לחלוטין מוכח בסבירות השואפת 100% שאין כאן מקריות. יש כאן נבואה שמתגשמת. בניגוד לקודים קבליסטיים, גימאטריות וכן הלאה, קוד הדילוג לאות השביעית כפי שמתגלה כאן הוא פשוט מאוד, חד משמעי והסבירות שהוא צירוף מקרים גרידא, שואפת לאפס.

 קוד האות השביעית, משנחשף, מציג בפירוש את צמד המילים: נשיא אובאמה, והקורא מוזמן לספור כל פעם את האות השביעית בפסוק לעיל.

הנשיא אובאמה, אוהד האיסלאם ומפייסו, הצ'מברלין של תקופתנו, שוטם ישראל וזומם כנגדה, מנהיגה של האידיאה לעולם ללא ישראל. עוינותו המדינית כנגד ישראל, מעורבותו המרכזית בפריצתו של חורף הדמים הערבי, תמיכתו בפייסנות הג'יהאדיזם האיראני, כל אלה משתקפים כבר בנבואת יחזקאל ל"ח. שחקן מוביל בדרמה של אחרית הימים, היונקת ומונעת משנאת ישראל, הנושנה הלובשת פנים חדשות.     ח מִיָּמִים רַבִּים, תִּפָּקֵד--בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל-אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם ט וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה--אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ יש להבין את הכתוב כתיאור אפי של התרחשות הרת עולם, וניתן בנקל להבחין כאן בהתרחשות של חורף הדמים הערבי והאיסלאמי שניצת והתגבשות המדינה האיסלאמית לגבולותינו.

הנשיא אובאמה מופיע בנבואה זאת  כשם קוד למנהיגות, שוחרת רע, שוחרת שמד, כנגד עם משובב מחרב, מקובץ מעמים רבים, על הרי ישראל בחרבה. אי אפשר להיות יותר מפורש. אובאמה הוא בבחינת שם הקוד, אות הפתיחה, לזיהוי תחילת תקופת אחרית הימים, עליה נבאו נביאי התנ"ך, כאשר ההתרחשות בפועל הולמת לחלוטין את הקוד.

עיקר עניינו של אובאמה באחרית הימים, הוא שנשיאותו עצמה היא יריית הפתיחה המבוטאת באופן נחרץ בקוד התנ"כי, של עידן אחרית הימים, התרחשות היסטורית, שמשמעותה העיקרית אינה במה שיש בה, כי אם במה שהיא מבשרת, כך גם יש לבחון את אישיותו של אובאמה, שבמובנים מסוימים הוא בעצם מנהיג חלול, אך שממלא תפקיד בהתרחשות. אובאמה הוא בעצם הקוד, וגם המייצג של הקוטב השלילי בדרמה שאנו כבר בעצם התרחשותה, אך רוב פרקי ההתרחשות עוד לפניה. אובאמה וכנגדו האנטי-אובאמה, עם ישראל בארצו, כמנהיגו של העולם החופשי באמת, במאבק נחוש, אך גם צודק למען החיים והתעלותם, כנגד כוחות השנאה, המוות והבסתם.

הדרמה הולכת ונגולה, אובאמה הוא בעצם האנטי תזה של המנהיגות הנדרשת כיום לעולם, הן במאבק מול האיסלאם הג'יהאדי והן בכלל. נדרשת כאן החלפתה של התקינות הפוליטית הפושטת רגל הקיימת שאובאמה הוא אחד ממאפייניה המובהקים, בתקינות פוליטית חדשה,   תוך השלכתה של התקינות הפוליטית הנוכחית, הצבועה, השקרית ובעלת היסודות האנטישמיים ביחס ליהודי הקולקטיבי ישראל, לפח האשפה של ההיסטוריה.

למען נוחות הקורא, הנה הפרק במלואו, ככל שנעמיק בחקר הנבואה תוך שאנו מתרגמים אותה, לשפת ולמציאות המאה העשרים ואחת, יתלבנו הדבריםויוארו ברזולוציה גבוה יותר. חשוב להתבונן בדברים מנקודת ראות סמליתלא להבינם רק כפשוטם. הַאַתָּה-הוּא אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, לְהָבִיא אֹתְךָ, עֲלֵיהֶם שנבואה זאת ניתנה אז למה שהיה עתיד רחוק, אך הנהו מתגשם עתה.

למען נוחות הקורא, הנה הפרק במלואו, ככל שנעמיק בחקר הנבואה תוך שאנו מתרגמים אותה, לשפת ולמציאות המאה העשרים ואחת, יתלבנו הדבריםויוארו ברזולוציה גבוה יותר. חשוב להתבונן בדברים מנקודת ראות סמליתלא להבינם רק כפשוטם. הַאַתָּה-הוּא אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, לְהָבִיא אֹתְךָ, עֲלֵיהֶם שנבואה זאת ניתנה אז למה שהיה עתיד רחוק, אך הנהו מתגשם עתה.

המפץ הגדול של אחרית הימים, מקבל את ביאורו המקיף ביותר מיחזקאל ל"ח, אם רק מנסים להבין את הפרק, מעבר לפשט שבו, במונחי המאה העשרים ואחת כפי שמבואר בחיבור זה.

א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר ב בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל-גּוֹג אֶרֶץ הַמָּגוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל; וְהִנָּבֵא, עָלָיו ג וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִההִנְנִי אֵלֶיךָ, גּוֹג--נְשִׂיא, רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל ד וְשׁוֹבַבְתִּיךָ, וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ; וְהוֹצֵאתִי אוֹתְךָ וְאֶת-כָּל-חֵילֶךָ סוּסִים וּפָרָשִׁים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם--קָהָל רָב צִנָּה וּמָגֵן, תֹּפְשֵׂי חֲרָבוֹת כֻּלָּם ה פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט, אִתָּם; כֻּלָּם, מָגֵן וְכוֹבָע ו גֹּמֶר, וְכָל-אֲגַפֶּיהָ--בֵּית תּוֹגַרְמָה, יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת-כָּל-אֲגַפָּיו; עַמִּים רַבִּים, אִתָּךְ ז הִכֹּן, וְהָכֵן לְךָ--אַתָּה, וְכָל-קְהָלֶךָ הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ; וְהָיִיתָ לָהֶם, לְמִשְׁמָר ח מִיָּמִים רַבִּים, תִּפָּקֵד--בְּאַחֲרִית הַשָּׁנִים תָּבוֹא אֶל-אֶרֶץ מְשׁוֹבֶבֶת מֵחֶרֶב מְקֻבֶּצֶת מֵעַמִּים רַבִּים, עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הָיוּ לְחָרְבָּה תָּמִיד; וְהִיא מֵעַמִּים הוּצָאָה, וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח כֻּלָּם ט וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה--אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ.  {ס י כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִהוְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יַעֲלוּ דְבָרִים עַל-לְבָבֶךָ, וְחָשַׁבְתָּ, מַחֲשֶׁבֶת רָעָה יא וְאָמַרְתָּ, אֶעֱלֶה עַל-אֶרֶץ פְּרָזוֹת--אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים, יֹשְׁבֵי לָבֶטַח; כֻּלָּם, יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם, אֵין לָהֶם יב לִשְׁלֹל שָׁלָל, וְלָבֹז בַּז--לְהָשִׁיב יָדְךָ עַל-חֳרָבוֹת נוֹשָׁבוֹת, וְאֶל-עַם מְאֻסָּף מִגּוֹיִם, עֹשֶׂה מִקְנֶה וְקִנְיָן, יֹשְׁבֵי עַל-טַבּוּר הָאָרֶץ יג שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל-כְּפִירֶיהָ, יֹאמְרוּ לְךָ, הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא, הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ--לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל, שָׁלָל גָּדוֹל.  {ס יד לָכֵן, הִנָּבֵא בֶן-אָדָם, וְאָמַרְתָּ לְגוֹג, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִההֲלוֹא בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשֶׁבֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לָבֶטַח--תֵּדָע טו וּבָאתָ מִמְּקוֹמְךָ, מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן--אַתָּה, וְעַמִּים רַבִּים אִתָּךְרֹכְבֵי סוּסִים כֻּלָּם, קָהָל גָּדוֹל וְחַיִל רָב טז וְעָלִיתָ עַל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ; בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּהְיֶה, וַהֲבִאוֹתִיךָ עַל-אַרְצִי, לְמַעַן דַּעַת הַגּוֹיִם אֹתִי בְּהִקָּדְשִׁי בְךָ לְעֵינֵיהֶם, גּוֹג.  {ס יז כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הַאַתָּה-הוּא אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל, הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם, שָׁנִים--לְהָבִיא אֹתְךָ, עֲלֵיהֶם.  {ס יח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל--נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִהתַּעֲלֶה חֲמָתִי, בְּאַפִּי יט וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ-עֶבְרָתִי, דִּבַּרְתִּיאִם-לֹא בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל, עַל, אַדְמַת יִשְׂרָאֵל כ וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאֲדָמָה, וְכֹל הָאָדָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְנֶהֶרְסוּ הֶהָרִים, וְנָפְלוּ הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל-חוֹמָה, לָאָרֶץ תִּפּוֹל כא וְקָרָאתִי עָלָיו לְכָל-הָרַי חֶרֶב, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִהחֶרֶב אִישׁ, בְּאָחִיו תִּהְיֶה כב וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ, בְּדֶבֶר וּבְדָם; וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית, אַמְטִיר עָלָיו וְעַל-אֲגַפָּיו, וְעַל-עַמִּים רַבִּים, אֲשֶׁר אִתּוֹ כגו ְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה.  {ס}

ההתרחשות  שאנו בעיצומה מאז שיבת ציון המחודשת, ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד - מאז גלה ישראל מאדמתו. מתוארת כאן מתקפה גלובאלית כנגד אותה ארץ, מתקפה שבחלקה קדמה להקמת מדינת ישראל ובחלקה העיקרי עוד לפנינו, כאשר כיום אנו נמצאים בעיצומה של מתקפה של אומות העולם והפעם כנגד היהודי הקולקטיבי, היא מדינת ישראל שבראשה כבר התייצב לא אחר מאשר נשיא ארה"ב אובאמה, החותרת תחת עצם קיומה של מדינת הלאום היהודי, אך אינה חושפת כל קלפיה, מציגה עמדה של רדיפת שלום, מתחפשת לתהליך מדיני. אך המזימה שקופה, כמתואר:   ה  אוֹיָה-לִי, כִּי-גַרְתִּי מֶשֶׁךְ;    שָׁכַנְתִּי, עִם-אָהֳלֵי קֵדָר. ו  רַבַּת, שָׁכְנָה-לָּהּ נַפְשִׁי--    עִם, שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. ז  אֲנִי-שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר;    הֵמָּה, לַמִּלְחָמָה. תהילים ק"כ

הנה אנו ניצבים כבר בתוך מלחמת עולם, שהתקינות הפוליטית העולמית מסרבת לראות, תקינות פוליטית שהיא בעצם בדיההולכת שולל, עיוורון וקונספציה מעוותת גדולת ממדיםאולם  העולם הבדיה של התקינות הפוליטית הולכת ונחשפת, על ידי מוצאות המציאות, ועל העולם להתייצב מול המציאות, בהנהגת עם ישראל. אור לגויים אסטרטגי, מדיני ופוליטי.  כמבואר להלן.

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים