פרק ט'

החזרת הריבונות לכנסת

וייסוד דמוקרטיה חוקתית

התרחשות ההפיכה הבלתי חוקתית של כת בג"ץ וחבירתה אל אליטות כל אזרחיה, גרמה להרס  בפועל של הדמוקרטיה הייצוגית בישראל. הריבונות האמתית עברה מהכנסת ואף מהממשלה, אל כת בג"ץ והמשפטוקרטיה, שעל פיהם יישק דבר, והם גוברים על רצונה של הכנסת וגם הממשלה ויחד עם התקשורת האוסלואידית הפוסט ציונית המתחזה עדיין לציונית,  משתפים פעולה, למחיקת מדינת הלאום היהודי מתחת לשמש.

מול הפיכה בלתי חוקתית זאת, הבלתי יהודית זאת, הבלתי ציונית זאת, על מדינת הלאום היהודי המגשימה את ייעודה, להציב את המהפכה החוקתית. על כך מרחיב פרק זה. המהפכה החוקתית האמתית, הייתה צריכה בעצם להתחולל כבר עם היווסדה של ישראל. בגלל שלישראל לא הייתה ואין חוקה, היא יכולה הייתה להיסחף למחוזות, פוסט ציוניים ופוסט יהודיים, מאוד מסוכנים, לא רק מוסרית וייעודית, אלא גם קיומית.

 

על המקרה הלא יאומן בו נחטפה מדינה שלמה

מאת ד"ר גיא בכור, מזרחן, משפטן והיסטוריון

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=624

http://rotter.net/forum/gil/20327.shtml#1

דבר כזה ספק אם היה בתולדות העמים: בשנות התשעים נחטפה מדינה שלמה,  היתה זו חטיפה מפתיעה, דרמטית, כאשר החוטפים פרצו לכיוונה משני כיוונים בלתי צפויים: הכיוון הפוליטי והכיוון המשפטי. והמדינה החבוטה הזו היא כמובן מדינת ישראל.

קבוצה ראשונה: היא ביצעה JUDEA CAPTA חטיפה פוליטית מסוכנת, בלי סמכות ובלי שום התרעה מראש. הקבוצה הזו הכניסה לתוך המדינה שנחטפה מנהיג של כנופיה אלימה ומסוכנת, יחד עם צבא שלם, שכבר גורש מכל המזרח התיכון, ואפשרה לו להתבסס, ולתפוס חזקה בתוך המדינה הנחטפת! התוצאות היו כמובן נוראיות,ונסתיימו במותם של למעלה מאלף מבני אותה מדינה מוכה.

החבורה המבצעת העמידה מדינה שלמה בפני עובדה מוגמרת, ומי יתנגד לספינים של שלום? אם על מחדלים צבאיים שהביאו למות עשרות אזרחים מקימים ועדות חקירה, מדוע סיפור אוסלו, שתרם למות מעל אלף ישראלים ,לא נחקר מעולם?

הקבוצה השנייה ביצעה חטיפה משפטית, שוב, בלי שאיש יידע או ייערך, ללא שום דיון ציבורי,וכמובן בלי סמכות. היא כינתה זאת "המהפכה החוקתית",כאשר בית המשפט העליון נטל בעצמו(!) עבור עצמו סמכות למחוק ולבטל את חוקי הריבון הנבחר. איש לא התכוון לאפשר זאת לבית המשפט העליון, ואיש גם לא נערך לכך. .בית המשפט העליון בפסק דין שנשא שם של בנק, פשוט שאב לעצמו את הסמכות. כך השתלט בית המשפט העליון לא רק על קבלת החוקים, אלא על עצם תהליך קבלת ההחלטות במדינה האומללה. הוא, בהעדר מי שיפקח עליו, הפך למי שנמצא מעל כולם,תוך שהוא מבטל את כולם. כך הפך בית המשפט העליון לשליט הצבא, המשטרה, למשרטט הגבולות, לממגן ערי ספר, למכתיב את צויו לכנסת, לממשלה, וכן, גם לבית משפט. גם החטיפה הזו נגמרה באסון. בית המשפט העליון, שזכה קודם לכן באהדת נתיני המדינה החטופה, איבד עכשיו את אמונם. הם חשו היטב שהוא מעל באמון זה.

עדיין לא השתחררנו מן החטיפה המשפטית, שבה בית המשפט העליון, לקח את המונח "יהודית ודמוקרטית" ודרכו המציא את עצמו, ופירש אותו כך שלא היו בו לא יהדות ולא דמוקרטיה. הוא כמעט והתעלם מן האופי הלאומי היהודי של ישראל, ונתן דגש רק לאופי הדמוקרטי, שבו אין שום עדיפות ללאומיות היהודית. וכאמור זו היתה חטיפה חד-צדדית, ללא שום סמכות, ששום דמוקרטיה לא היתה בה, ושום דמוקרטיה לא היתה מסכימה לה.

אכן, בארצות הברית יש ביקורת שיפוטית, אך במסגרת ריסונים וביקורת גם על בית המשפט עצמו, ובארצות הברית בית המשפט העליון נבחר באופן פוליטי, בהליכים פומביים, שהציבור כולו מעורב בהם. יש בו שמרנים ויש בו ליברלים, והכי חשוב יש בו שיווי משקל פנימי. כאן הבג"ץ נבחר בחשאי,  ללא שום דיון ציבורי, הוא אינו מאוזן מבחינת האג'נדה שלו, וכאשר הוא עצמו, מעל החוק.

שום אדם ושום מוסד לא צריך להיות מעל החוק במדינה שמאמינה באמת ב"שלטון החוק".

-יהודה נפלה פעמיים, בידי בבל ובידי רומי. היא לא תיפול בשלישית. לא נהיה שוב עבדים של אף אחד-

חשוב להתגבר על מחלוקות פוליטיות קטנות של הרגע, כדי להסיר את הכבלים מעל ידי הדמוקרטיה שלנו.

יש גם ליטול מבג"ץ את הסמכות להתערב בנושאים פוליטיים מובהקים, כמו שאלת ערביי ישראל. אין זה עניינו ואין זו סמכותו. זו שאלה פוליטית שרק גורמים פוליטיים יכריעו אותה. בוודאי שאין זה מתפקידו של בית המשפט העליון לתת להם זכויות קולקטיביות פוליטיות, שכן הוא אינו יכול לתת מה שאינו בסמכותו. כך זה נהוג במדינה דמוקרטית.

1.את המונח "יהודית ודמוקרטית" יש לשוב ולפרש בדרך הדמוקרטית הנורמאלית: מדינה שיש בה עדיפות ללאום היהודי, שכן היא מדינת לאום. ברור שללאום היהודי יש בה עדיפות, כמו שבמדינה ערבית תהיה ללאום הערבי עדיפות. את המילה דמוקרטית יש לפרש בהחזרת השליטה לידי העם, דרך הריבון החוקי שלו, הפרלמנט, כפי שהדבר נעשה בכל מדינה מתוקנת בעולם.

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=624

http://rotter.net/forum/gil/20327.shtml#1

 

האומנם ישראל היא יהודית ודמוקרטית?

ממאמרו של משה פייגלין http://mflikud2012.com/archives/5722    מנהיג עם דרך

 

ובכן מדינה בה הפרלמנט סוגר עיתונים, אינה מדינה דמוקרטית. מדינה שבה 93% מהקרקע שייכת למדינהאינה מדינה דמוקרטית, מדינה שבה הצבא מגרש אלפי אזרחים מבתיהם, אינה מדינה דמוקרטית. מדינה עם מעצרים מנהלייםאינה מדינה דמוקרטית, מדינה שבה חבורה קטנה ובלתי מייצגת, מבטלת שוב ושוב את חוקי הכנסת, אינה מדינה דמוקרטית. מדינה שבה הצבא משדר לעם ואילו לעם נדרש זיכיון בכדי לשדראינה מדינה דמוקרטית. מדינה שבה הנשק נאסף מאזרחים נאמנים, אבל נצבר בכל היישובים העויניםאינה מדינה דמוקרטיתועוד ועוד.

 

לעומת זאתמדינה שקמה כדי להגשים את שאיפותיו הלאומיות של עם אחד, ובמקביל שומרת בקפידה על זכויות האדם של כל הלאומים האחרים המגלים נאמנות מלאה לעצם קיומה כמדינת הלאום של מי שהקימוהמדינה כזו היא מדינה דמוקרטית בהחלטוזו זכותה וחובתה לשמור בידה את "מניית הזהב" שתשמור את ה"עסק המשפחתי" בידי המשפחה בלי שצאצאים חסרי אחריות יחליטו פתאום לסחור בה.

אנחנו רוצים להיות דמוקרטים, ואפשר לומר שאנחנו קרובים לכך יותר משכנינו, אבל עוד רחוקה הדרך לאותה מדינת חירות יהודית שעליה חלמנו.

 

המילה 'דמוקרטיה', אינה מופיעה כלל במגילת העצמאות. הסיבה לכך היא שדמוקרטיה אינה מטרה, דמוקרטיה היא שיטה. "הדמוקרטיה היא שיטה גרועה מאוד" – הסביר פעם צ'רצ'יל – "אולם אינני מכיר שיטה טובה ממנה". גם אני לא מכיר שיטה טובה מן הדמוקרטיה ליישום החירות. לכן אני דמוקרטיותר מכל המצווחים כרגע כנגד 'חוק הלאום'.

 

"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל" הודיע בן גוריון.

 

מי שבא לכאן רצה מדינה יהודית. רובם המוחלט מבקש ליישם במדינה היהודית את השיטה הדמוקרטית, אבל להעמיד באותו מישור את המהות ואת השיטה למימושה זו כאמור דמגוגיה שבאה לבלבל את הציבור ולקחת ממנו את המדינה היהודית.

 

את מהפיכת ה"יהודית ודמוקרטית", בישר אולי יותר מכל אדם אחר, נשיא בית המשפט העליון לשעבראהרון ברק. משנשאל ברק, מהי מדינה יהודית, הסביר בפשטות שמה שדמוקרטי זה יהודיכלומר בבית המשפט העליון הפכה ישראל למעשה לדמוקרטית ודמוקרטית. משפרש מתפקידו אמר הנשיא לשעבר ללא כחל וסרק – "עבורי מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה".

 

אז לסיכוםדמוקרטים גדולים שלידמוקרטיה, היא הדבר האחרון שמעניין אתכם. החתירה שלכם היא למיסמוס זהותה היהודית של המדינה ואתם עושים זאת באמצעות מה שאתם מכנים 'דמוקרטיה'.

 

'חוק הלאום' אינו פוגם במאומה בדמוקרטיה, נהפוך הוא, הוא משמר את ערכי הרוב ולא מאפשר למיעוט קטן לפעול בניגוד לרצונו. 'חוק הלאום' בולם מעט את בולמוס המסע לחיסול זהותה היהודית של המדינה.

 

 

המהפכה החוקתית 

 

נדרשת מהפכה חוקתית אמתית בישראל, כמהפכת נגד "למהפכה החוקתית"  הבלתי חוקתית בעליל של אהרון ברק ובג"ץץ

 מטרתה של המהפכה  לחוקק חוקים חוקתיים שבמרכזם החוק החוקתי המכונן,  המגדיר את ישראל  כמדינת הלאום היהודי. חוקים חוקתיים חייבים להתקבל, ברוב של לפחות 61 ח"כים ובקוורום של לפחות 80 ח"כים ורצוי מאוד אף יותר, כדי להדגיש את משמעותו המשוריינת וברת הקיימא של כל חוק חוקתי.

כך הדבר לפי הדגם האמריקאי וכך מתקבלים חוקים חוקתיים בדמוקרטיות חוקתיות. 'המהפכה החוקתית' שחולל אהרון ברק, מתבססת על 'חוקי יסוד', שעליהם הצביע רוב מקרי בכנסת.

הצעת החוק המקורית חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הוגשה על ידי חבר הכנסת אמנון רובינשטיין באפריל 1991, ולאחר שהועברה לועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, פורסמה ההצעה בנובמבר 1991. החוק התקבל בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה,  י"ב באדר ב ' תשנ"ב, 17  במרץ 1992. בחוק תמכו 32 חברי כנסת מהקואליציה, התנגדו 21 חברי כנסת מהאופוזיציה ונמנע אחד. כשהציג את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו בפני הכנסת, אמר יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח"כ אוריאל לין:

"אנחנו לא מעבירים את המשקל לביהמ"ש העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק יסוד: החקיקה ולא בחוק יסוד: זכויות האדם שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים" אלה דברי נציג הריבון האמתי, אלו הם דברי הכנסת והצבעתה,  ביחס לחוק הראשון שסולף בניגוד לרצון המחוקק, והפך כמנוף להשתלטות כת בג"ץ.

יתר על כן, הכנסת עצמה בחרה שלא לשריין את החוק. במילים אחרות, בחרה שיהיה ניתן לשנות את החוק עם רוב רגיל של חברי כנסת, ולכן אין מעמדו המשפטי של חוק זה כשל חוק חוקתי מהותי.  מבחינה חוקית יש כאן החלטה ריבונית שרירה, שהכנסת לא התכוונה לתת לחוק היסוד  הזה אותו מעמד מרכזי שבג"ץ מתיימר לתת לו. וכאן גלומה גם החלטה עקרונית, לבטל מכל וכל את חוקי היסוד, ותחתיהם לחוק חוקים חוקתיים, אמיתיים. כמו החוקים החוקתיים והחוקה בארה"ב וביתר הדמוקרטיות החוקתיות.

'חוקי היסוד' האלה לחלוטין אינם חוקים חוקתיים, ואין בכוחם גם לבטל את החלטות הכנסת, כך על פי המחוקק עצמו שהוא הריבון. לישראל חד משמעית אין חוקה. למרות הולכת השולל של אהרון ברק ותומכי "המהפכה החוקתית". אם לוקחים את החוקה האמריקאית כמודל מכונן, הרי חקיקה של 'חוקי יסוד' ברוב מקרי ובלתי מודע כלל לכוונת המחוקק האמתי של אותם חוקים, רחוקים מחוקים חוקתיים כרחוק מזרח ממערב. פרי תעמולה ארוכת שנים של התקשורת הממוסדת הפוסט ציונית בישראל,  תעמולת כת בג"ץ עצמה, גם בפסקי הדין שלה גבוהי הלב והמתחסדים, וברוח גבית חזקה של התקשורת הממוסדת, כדי להוליך שולל את הציבור ולהטיל אימה ופחד על פוליטיקאים של הוצאת שדים מהארון וחיסול פוליטי לפחות של אנשי ציבור ושרים ובכך לשתק את המערכת הפוליטית ולהשליט את מרותם. אבל נוח להם שבתקשורת ובתודעת הציבור 'ישחקו הנערים לפנינו', ממשלת ישראל משחקת את משחקה והם המושכים בחוטים. כבר נאמר כז צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה,(ישעיהו א') ואילו כאן מתרחש בדיוק להפך ; וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.  {פ}(ישעיהו ה') ואילו הפיתרון כאן מבחינה מוסרית, שהיא גם בחינה קיומית ז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. { ס} יח לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג ...

 

בחוקה האמריקאית מקור הסמכות הם נבחרי העם, הנשיא מחד והקונגרס מאידך, ובכך היא בססה את העיקרון הדמוקרטי שהעם הוא הריבוןבדרכה של החוקה האמריקאית המשיכו רוב הדמוקרטיות והחוקה משמשת כבסיס להגדרת המדינה והשיטה הדמוקרטית. על פי החוקה האמריקאית, ריבונות העם באמצעות נבחריו, גוברת על הרשות השופטת וקיימים ביניהם איזונים ובלמים. אומנם בית המשפט העליון, יכול לפסול חוקים של הקונגרס, אך רק בנימוקים של חקיקה בלתי חוקתית ורק ברוב מיוחד ורק לעיתים מאוד רחוקות. חוקה כזאת לא קיימת בישראל. יתר על כן, לבג"ץ, אם הוא מתיימר לפעול באופן חוקי וחוקתי, אין כל בסיס חוקי לביטול חוקים שחוקקה הכנסת.  בארה"ב ובעצם בכל הדמוקרטיות, הרשות השופטת לא מעלה על דעתה לחרוץ דין בעניינים מדיניים מובהקים, שהם הסמכות של הריבון. בניגוד גמור לכך נוהגים, בג"ץ והמשפטוקרטיה בישראל מאז המהפכה הבלתי חוקתית של ברק ובג"ץ.

 

ישראל בחרה מהיווסדה לוותר על חוקה, ובכך הפקירה הן את  הגדרתה העצמית, כמדינת הלאום היהודי, הן את האתוס והיסוד המכונן שלה, קרי הציונות וגם לא באמת הגנה על המשטר הדמוקרטי שלה ואפשרה השתלטות עוינת לציונות ואנטי דמוקרטית בעליל, של כת בג"ץהעדר חוקה השאירה פרצות דרכם פרצו חונטות "הפוסט ציונות והפוסט יהדות" אל הפיכתה של ישראל לאנטי תזה לכל מהות קיומה, כמדינת הלאום היהודי,  משום שלא הגדירה את מהותה כמדינת הלאום היהודי, בחוק חוקתי מכונן ובעל שיניים, שימנעו מראש ובאופן חד משמעי סטיות לכיוון מדינת כל אזרחיה. לא הוגדרו גבולות, לא גבולות פיזיים ולא גבולות לאתוס המכונן, ולכן אתוסים אחרים לגמרי יכלו להחליף את האתוס הציוני, את עצם היותה מדינת הלאום היהודי, את עצם המשטר הדמוקרטי שלה  ואת עצם גבולותיה.

 

הליבה המדינית משפטית של מדינת הלאום היהודי חייבת להיות ההגדרה העצמית החד משמעית של מי ומהי מדינה זאת. תקומת מדינת הלאום חייבת להתבסס ראשית על חקיקה של חוק חוקתי אחד מכונן:  ישראל היא מדינת הלאום היהודי.  האירוניה מהיעדר הגדרה מחייבת של מהותה של ישראל, בלטה כשראש הממשלה דרש דווקא מהאויב  "הפלשתיני" שיכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. אולם את מה שדרשנו מאויבנו, עדיין איננו דורשים מעצמנו,  חוקה מחייבת מדינית ומשפטית שבה ישראל מגדירה את עצמה כמדינת הלאום היהודי. בחיים המדיניים אין ואקום ולכן בהכרח נפרצו פרצות מדיניות, פוליטיות תעמולתיות למדינת כל אזרחיה ופוסט ציונות. כל החתירה של הפוסט ציונות והאנטי ציונות, יכולות היו למצוא לפניהם קיר ברזל חוקתי בלתי עביר, לשלול מלכתחילה כל אפשרות לסטייה פוסט ציוניתלו היה לישראל למצער חוק חוקתי מכונן אחד המגדיר אותה חד משמעית כמדינת הלאום היהודי, על מה שאמור להשתמע מכך לחיוב ולשלילה.

 

בשום פנים אין די בחוקי יסוד כפי שהדבר כיום, שהתקבלו ברוב רגיל ואף מקרי בכנסתכיום לישראל יש רק מעין תעלול של חוקה שאינו יותר מאשר כלי תעמולה ושליטה משפטיים, בידיה של כת בג"ץ ושותפיה בקרב אליטות הכוח הפוסט והאנטי ציוניות.  

 

חוק חוקתי מעצם טבעו חייב להגדיר גם מהו מעשה בלתי חוקתי,  ולקבוע עונשים מרתיעים בשל פעילות אנטי חוקתית, כפי שנוהג בארה"ב ובדמוקרטיות חוקתיות אחרות, ביחס לפעילות בלתי חוקתית.  החוקה חייבת גם להיות ביטוי של דמוקרטיה מתגוננת ועל כך בהמשך. לו היה לנו חוק חוקתי מכונן – ישראל היא מדינת הלאום היהודי, פעילות בלתי חוקתית, הייתה  נחסמת, מטופלת בחומרה על ידי העונשים הקבועים בחוק, וגלישה לפוסט ואנטי ציונות הייתה נבלמת באיבה

 

החוקה  גם תהיה חייבת להגדיר את חוקי המשחק הפוליטי, דרכי המימון המותרות, הסמכויות; להגדיר בברור הפרדת הרשויות ואת הבלמים והאיזונים ביניהםעצם היותה דמוקרטיה פרלמנטארית, משמע, שהכנסת הנבחרת היא הריבון והיא גוברת על הרשות השופטת. הרשות השופטת משום שאיננה נבחרת, מחויבת בכל הדמוקרטיות, לריסון שיפוטי ביחס לרשות המחוקקת. הרשות המחוקקת היא הריבון בדמוקרטיות, ולכן זכות המילה האחרונה נתונה לפרלמנט, לבית הנבחרים, אלא במקרים חריגים שגם אותם החוקה מגדירה. בישראל, בשל חוסר הגדרה חוקתית מחייבת מי הוא הריבון ומי הוא המחוקק האחרון, נוצרה הפרצה שאפשרה לכת בג"ץ החותרת למדינת כל אזרחיה, ומשתפי הפעולה איתה במשפטוקרטיה הישראלית, להיות המכתיב והמכריע האחרון שגובר על הריבון.

 

דיון טלוויזיוני עם פרופ' אבי דיסקין הממחיש את הדחיפות הרבה והחיונית בחקיקת חוק מדינת הלאום היהודי.

https://www.youtube.com/watch?v=Ssa88K38jRg

 

פרופ' אמריטוס אברהם דיסקין  ראש המחלקה למדע המדינה האוניברסיטה העברית:

 צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על פסיקות בג''צ! 

באדיבות אתר ישראלי פטריוטי

חברי הכנסת מגלים חולשה בפעולתם נגד שלטון בג"צ ואינם פועלים לביטול המהפכה החוקתית של אהרון ברקמטעמי נוחות ומטעמים של בון טון ונמנעים מלעשות מה שהם חושבים שהוא באמת ראוי ונכון לעשות, מתוך פחד מהתנפלות עליהם. אין זה ראוי שכך יהיה.

על חברי הכנסת לזכור שנחצו כל הגבולות, נחצו כאן כל הקווים האדומים ואין אף מדינה בעולם שהכוח של בית המשפט הוא כל כך מרחיק לכת כמו במדינת ישראל. הגיעה העת לפעול להפרדת רשויות במדינה. על הכנסת לשנס מותניה לחוקק את החקיקה הנדרשת להצלת המדינה היהודית!

לדעתו חברי הכנסת נמנעים מלחוקק את החוקים המתאימים שיבטלו את השפעת חוקי היסוד חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק, כמו גם את כל התוספות שחוקקו בהמשך על ידי חברי הכנסת שלא הבינו כלל לאיזו צרה הם מכניסים את המדינה במעשיהם, שכן החוקים הללו שימשו לחיסול שלטון הממשלות בישראל ולחיסול החופש של הכנסת לחוקק כרצונה בתור מייצגת ונבחרת של הציבור.

צריך שהכנסת תאפשר לעצמה את יכולת ההתגברות על קביעות בית המשפט כאשר הוא מעז להתנהג כמחוקק על, על ידי כך שתאמר לבית המשפט: שמענו על פסילת החוק ואנו מחוקקים אותו מחדש. יש לכנסת כלים לכך.

כמו כן יש לבטל את זכות העמידה שמאפשרת לכל אדם או גוף לעתור בלי הרף לבית המשפט גם כאשר הוא אינו נפגע מדבר.

על מנת לבטל את זכות העמידה, על הכנסת להשתמש באחת מהלכות בג"צ עצמו, שקבע לפני האקטיביזם השיפוטי את הגבול הברור במה אינו יכול לדון ולנסח הלכה כזו לחוק. כך יושם קץ להתערבות בג"צ בתחומים שאינם שייכים לתחום הסמכות שלו ואינם סבירים. ביטול זכות העמידה תמנע עתירות מהסוג הזה והתערבות לא לגיטימית בענייני המדינה.

גם כל נושא "צווי הביניים" חייב להיפסק והוא דוגמה לשינוי הנדרש. צו ביניים זה למעשה מין תרגיל של בית המשפט העליון שהוא נוקט בו שוב ושוב כשהוא רוצה להתערב וקשה לו לתת הנמקות לפסיקה מוגדרת מסוימת התואמת את עמדותיו ואז הוא נותן צו ביניים וצו הביניים בעצם מתקיים. כך הוא נמנע מלנמק את החלטתו ומשתמש בצו ביניים שעד שהצו הופך להחלטי יכולות לעבור שנים או שאף פעם אינו הופך להחלטי ונשאר במצב קבוע.     צו ביניים זו הוראה שאסור לעשות, או צריך להימנע מלעשות, או שצריך כן לעשות איזשהו דבראת כל הדברים האלה ניתן לשנות בחקיקה בכנסת.

בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות שמנוגדות להלכות שהיו מקובלות עד סוף שנות ה- 80 ולכאורה זה דבר שצריך היה להיות מגובה בחוק, אבל לא היה שינוי חוק בכנסת. זה נעשה באופן חד צדדי ע"י בית המשפט ולכן זו פגיעה בשלטון החוק. הפרשנות מרחיקת הלכת הזו, הפכה את הפנייה לביהמ"ש להגרלה פרועה.   בג"צ מרשה לעצמו לבטל חוקים של הכנסת והוא ביטל מעל 10 חוקים בנסיבות שנויות במחלוקת וזה קרה בתקופה קצרה, לעומת המצב בארה"ב למשל, ששם נפסלו 2 חוקים ב- 80 שנה.

בית המשפט מתערב גם בנושאי מדיניות ובנושאים פוליטיים מובהקים כאשר חוק כבוד האדם וחירותו, או חוק חופש העיסוק נוצלו להתערבות הפוליטית - מדינית. באמצעות 2 חוקים אלה ביהמ"ש נטל לעצמו הרבה סמכויות וניתן להפקיע סמכויות כאלה ע"י חקיקה מתאימה.   שרי משפטים ניסו לעצור את הסחף הזה אבל זה נתקל בעוינות מקיר לקיר מצד ביהמ"שפרופ' פרידמן אף אמר את זה. זה לא רק דמיון בראש של הציבור הרחב. יש הרבה ביקורת נסתרת ולא בפרהסיה. גם שופטים מכובדים פנו אלי ותמכו בי מיוזמתם, אך לא בפרהסיה ורק לאחר שאני אמרתי את הדברים הללו בפומבי.

מאז אהרון ברק יש שלטון של הפחדה והטלת אימה על השופטים. זה ממש שלטון של טרור. מי שלא מיישר קו נפגע ולא מקודם. פרופ' דניאל פרידמן הרי אמר: "מזל שלא דנו אותי כמו שעשו לנאמן ולרמון". לכן יש סיבה מוצדקת לפחד של מי שיוצא נגד האליטה הזו. זה מצב בלתי נסבל, שרוממות הסובלנות בגרונם אך בפועל אינם סובלניים כלפי דעות השונות משלהם.

רק זכויות של ערבים או מסתננים אפריקנים שחורים מעניינות אותם, זו לא באמת סובלנות אמיתית. אבל כיום יש יותר דעות הדורשות שינוי, מתברר לרבים ששופטי בג"צ מובילים להרס שלטון החוק ופגיעה קשה בדמוקרטיה. היות והם לא גוף נבחר בכלל. כיום הליך הבחירה הוא שהשופטים בוחרים את עצמם.

על הכנסת לשנס מותניים ולחוקק את החוקים המתאימים על מנת לשנות את המצב.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=139489

אזרחות וחובת הנאמנות

מהחוק חוקתי המכונן, ישראל היא מדינת הלאום היהודי, ייגזר כל המערך האזרחי והפוליטי ייצוגי בישראל. כך, כל תושב בטקס קבלת האזרחות, שייערך ברוב עם ובהשתתפות מאות או אף אלפי מתאזרחים חדשים, הן צעירים בגיל 18 – יהודים כערבים - עולים חדשים ושאר המאזרחים. הצהרת נאמנות לחוקה ולחוק המכונן הראשון שלה בטכס גדול ומרומם. הצהרה שתגובה גם בניטור ביטחוני, של יסודות עוינים למדינת הלאום היהודי.  עוד על כך בפרק על דמוקרטיית הזכויות והחובות.

חברי הכנסת עם השבעתם,  ישבעו לנאמנות לחוקה. חובת הנאמנות בפועל למדינת הלאום היהודי, שנגזרת מכך תבטיח שהכוח הפוליטי בישראל ימשיך להישמר בידי אלה המקיימים את החוקה.  בהליך פרלמנטארי מוקפד,  ובאשרור של בית המשפט לחוקה (ראה להלן) ניתן יהיה לשלול את חברותו של חבר כנסת גם לאחר הישבעו לחוקה, באם יורשע בפעילות אנטי חוקתית, ובעיקר כשהדבר נוגע לחוק החוקתי המכונן.  

בכך  תחסם מלכתחילה  כל מגמה פוליטית החותרת  לערער את מהותה של ישראל כמדינת הלאום היהודי, יופקע ממנה הכוח הפוליטי ויישלל כוחה לחתור תחת עצם קיומה של מדינת הלאום היהודי. בניגוד משווע למצב הקיים.

במינוח מדינת הלאום היהודי, יכול להתעורר חשש, שמא אין כאן אלה מדינה גזענית, אולי אף חלילה מדינת אפרטהייד, כפי שמנסים לטעון אויבינו, מבית ומחוץ, מדינה המדכאת את זכויות הפרט, מדינה שתרדוף ותפלה לרעה את המיעוטים שבה, כדוגמת משטר האפרטהייד בדרום אפריקהולא היא. לאזרח והתושב הערבי, מאה אחוז זכויות אדם, אך אפס אחוז זכויות לאומיות "פלשתיניות" או ג'יהא'דיות בתחום ריבונותה של ישראל. אזרחי ישראל יהודים כערבים, שיסרבו לנאמנות לחוקת מדינת ישראל, לא יזכו מלכתחילה  לזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, ובכך ינוטרל הכוח הפוליטי והאיום הפוליטי של קוראי התגר מבית על מדינת הלאום היהודי. לעומת זאת אין לשלול תושבות, כל בעל תעודת זהות של תושב קבע שזכה בה כדין, הן מהיותו יליד המקום ואין על פי כל דין,  ייאסר לבצע טרנספר, ייאסר לבצע טיהור אתני, בניגוד לפשעי גירוש מאות אלפי יהודים מיש"ע שזוממים אליטות "כל אזרחיה".  די למנוע את הזכות לבחור ולהיבחר. זהו הלוז של דמוקרטית הזכויות והחובות עליו מרחיב הפרק בנושא להלן.

 

אכן בכך יש סטייה חדה מעקרונות הדמוקרטיה הליבראלית, המקנה זכויות אזרח אוטומטיות. לנוכח מתקפת הג'יהאד הגלובאלית, אנו כבר יכולים לראות בכל העולם, את חולשת הדמוקרטיה הליבראלית שאינה דורשת חובת נאמנות ומצמיחה בערוגותיה גידולים סרטניים ג'יהאדיים, שישמידוה אם לא תתעשת במהרה.  ישראל מהיותה המאוימת ביותר גם על ידי הג'יהאדיזם והפלשתיניזם הפנימי, חייבת גם בנושא זה להתעשת ראשונה ולתת מענה.

הבטחת חירות אישית רבה ומאידך נשיאה באחריות של התושב והאזרחמעורבות מינימאלית ככל הניתן של הממשלה על רשויותיה בחייו של האזרח, בחופש בחירתו, בריבונות האזרח על גופו,  האינדיבידואל הוא הריבון על גופו, אך גם הוא כמו מדינה ריבונית נושא בסופו של דבר באחריות.

 

חוק חוקתי נוסף אשר חייב יהיה להיחקק (לאחר החלת ריבונות  על ארץ ישראל המערבית  - וראה בפרק על החלת הריבונות)   חייב להגדיר את גבולותיה של ישראל על הירדן ורמת הגולן (ובעתיד גם בעזה). חוק חוקתי מכונן זה, "גבולות מדינת הלאום היהודי", יגדיר גם כל פעילות שמטרתה למסור חלק משטחה של המדינה לריבונות זרה, ברוח חוק העונשין הנוכחי הקיים.

ב': בגידה*   · *97. ** פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה*    o א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.

o ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

 למען האמת, יהיה צורך להקל מעט בעונשים הקבועים בו

חוק זה שהפך אות מתה בספר החוקים, משעה שהשתלטו קליקות הפוסט ציונות. עם האובססיה שלהן לפגוע בריבונותה של המדינה להכניס שטחים לריבונותה של מדינת חוץ,  ועוד למי  לריבונות כנופיות הג'יהאד והפשע 'הפלשתיניות'. השלכתו מאחורי גו של חוק זה, מלמדת עד כמה הרחיקו לכת ואינן חוששות כלל מבגידה ועונשה.

חוק זה הפך לאות מתה, יהיה צורך להחזירו לחיים, יש להחיות את החוק הזה עצמו, אלא שיש להקל מעט בעונש על בגידה בדרך כלל ולהסתפק במאסר עולם. מיתה בפועל, אם בכלל תוטל רק במקרים קיצוניים חריגים ויוצאי דופן של בגידה בעתיד, לאחר שישראל תתקן את דרכה הנלוזה.  

חוק זה, במידה וייושם וישולב בתבונה, עם מכלול שלם של אמצעים, יהווה תרופה הולמת  לסינדרום רב-הסימפטומים של הפוסט והאנטי ציונות, תודעת אוסלו, פסיכולוגיית אוסלו, אתוס אוסלו ומדיניות אוסלו, האובססיה לקרוע שטחי הליבה של ישראל, ולמסרם לאויב שוחר השמדתנואליטות האנטי ציונות, המנסות להסוות את עצמן בשמות לאומיים או ציוניים, בעודם מתמכרות יותר ויתר לאתוס האנטי ציוני, ותעיד על כך התנגדותם של מנהיגי המחנה וספיחיו, לחוק הלאום המוצע.

הרצון למסור שטחים לאויב, בעידן של התלקחות כוללת במרחב בחורף הדמים הערבי, "וילה בג'ונגל", ועתה גם הג'ונגל עולה באש, אבל שום מציאות ושום איום אינו עוצר את פתולוגית אוסלו במהלכה, ובין היתר, אם חלילה תתגשם, מאפשרת פלישה איסלאמית רחבת מימדים מפלשתין לתוככי ישראל, עם מיליוני המסתננים החדשים, שיציפו את הארץ, כחלק מהמזימה להשמדתה. כל אלה כאבן הראשה במסע של האויב הג'יהאדו-פלישתיני למחיקת ישראל מהמפה.

מעיון בהיסטוריה הידועהאין אח ורע לתופעה, שאליטות של עם קמות נגד האתוס המכונן שלו, חותרות למסור את שטחיו החיוניים לאויב שוחר ההשמדה, מגישות סיוע שלא יסולא בפז לאויב האנטישמי הבינלאומי, הרודף את היהודי הקולקטיבי ישראל, גם ניזונות ממימון נדיב של רודפי ישראל בעולם, האנטישמיות הבינלאומית  המסתווה לצדק וזכויות לפלשתינים המסכנים. בבגידתם במדינת הלאום היהודי,  מסכנות אליטות הפוסט ציונות לא רק את קיומה היהודי, אלא גם את עצם קיומה הפיזי  של ישראל. הם כבר גרמו עד כה להתדרדרות קשה ולאסונות ונזקים שלא הקטן בהם הוא בשמשם כדלק לבעירת שנאת ישראל בעולם ורדיפת העולם את ישראל.  כשהעילה לבוגדנותם היא "הכיבוש" שבעצם לא היה ולא נברא.  אם העולם רודף כיום את ישראל בנושא 'הפלשתיני', זהו מעשה ידן של אליטות אוסלו וכל אזרחיה, המקנות לאנטישמיות חדשה זאת לגיטימיות והכשר מוסרי מטעם ראשי ממשלה, נשיאים ובכירים של ישראל. אובססיה של עולם ומלואו, שמעניקה גם לאנטישמיות, כנגד היהודי הקולקטיבי ישראל, הצדקה, תקווה ותוקף.

חוק חוקתי נוסף יגדיר את השפה העברית כשפת המדינה הרשמית  וכשפת הלימוד הכללית בבתי הספר הממלכתיים. יקודם לימוד אנגלית, ערבית ושפות נוספות, שילוטטפסים ועוד בשפות נוספות, לרבות ערבית. אך לעברית, כשפת עבר תהיה הבכורה והיא תהיה שפת המדינה הרשמית

חוק חוקתי נוסף יהיה חוק הדגל, שיחייב הנפת דגל ישראל בכל מוסדות הציבור הניזונים מהתקציב הציבורי, לרבות במקום מרכזי בכל בתי הספר המקבלים מימון ציבורי.

 

מדינת החירות

 

חוק חוקתי חירות האדם על גופו:   המתגלמת למשל בהפסקת ההפללה והענישה בגין צריכת קאנביס רפואי.  חוק חוקתי יבהיר את חירות האדם על גופו, את ריבונות האדם על גופו, ואת שלילת כוחה של המדינה לתחוב אפה לתוך ענייניו הפרטיים של האדם, יתר על המידה,  כל עוד אינו פוגע בזולתו, כול עוד איננו עוסק בפעילות עבריינית מזיקה לזולת.  הרי גם צריכה מופרזת של אלכוהול או סיגריות מזיקה ועדיין לא עולה על דעתו של איש להפליל את המשתמשים בהם, לעצור אותם או לשולחם לכלאאל לו לאח הגדול לשלוח את ידו לאסור או להפליל, כל עוד האזרח או התושב, אינו פוגע בזולת או בציבור כולוכמו שהרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול פועלת היום ביחס לאלכוהול היא תפעל ביחס לסמים, הסברה, חינוך, מידע, מכוני גמילה, תעמולה, הכול חוץ מכפיה והפללה. זאת היא המשמעות של חוק יסוד ריבונות האדם על גופו. למדינה זכות להתערב באמצעות הסברה במובן הרחב של המילה, במידה והמחוקק חושב לנכון שסם כלשהוא מזיק. קו הגבול הברור להתערבות הרשות היא הפגיעה בזולת, וכל עוד לא מתקיימת כזאת, אל לו 'לאח הגדול' לשלוח את ידיו לחלל את ריבונות האדם על גופו.

 

אם הפרט מזיק לעצמו, כמו בעישון, כמו בצריכת אלכוהול מופרזת,  כמו בפעילות מסוכנת אחרת, מבחירתו החופשית, אל לה למדינה לשלוח את ידה הארוכה להפלילו או אף לאסרו.  על המדינה להעמיד לרשות האזרחים מנגנוני הסברה, העמקת הידע ואף תעמולת נגד בדיוק כפי שקיים היום לגבי עישון או אלכוהול. בתי ספר יוכלו לחנך ביחס לנזקי השימוש בחומרים אלה או אחרים ואלו יהיו ערכיהם וחלק מחינוך הליבה. על המדינה להנגיש מידע, גם לפרסם אזהרות שימוש, אך האזרח יהיה ריבון על גופו ואל למדינת החירות לשלוח זרועותיה הארוכות לעבר גופו של היחיד.

 

הוא הדין ביחס לכפיה דתית, מדינת הלאום היהודי דווקא תצמצם את מעורבותה מכוח כפיה בענייני יהדות. כוח מסוים יינתן לסנהדרין שתקום, שבעצם תהיה זרוע של המדינהלקדם חקיקה בעלת מקורות של המשפט העברי, אך גם הוא מן הסתם יקבל פרשנות חדשה ומקפת יותר לנוכח אתגרי המציאות. כפיה דתית תוגבל אך בו בזמן תוכל מדינת הלאום היהודי לגייס את משאביה ואת כוחות ההסברה התקשורת  והחינוך שיעמדו לרשותה כדי ללמד, להעמיק, לקדם את ערכי היהדות, ערכי היעוד היהודי, ארון הספרים היהודי, ההיסטוריה והעתידנות היהודית. בקרב האוכלוסיות שומרות התורה והמצוות יינתנו כל האמצעים והמשאבים, כי הם המעיין ממנו אנו שואבים את זכות קיומנו.

 

מדינת הלאום היהודי תבטיח דת חופשית מכפיה, אך תבטיח מאידך משאבים, חינוך, ערכי יהדות של חירות, שעל פישרה ופירושיה יעמלו מיטב המחנכים, ההוגים, הרבנים, החוקרים וגדולי התורה. לתקן עולם כמשמעו באחרית הימים, על פי גדולי התורה של ימים גדולים אלה.

 

דמוקרטיה תוקפת  - מול אומות העולם

כשמדינת ישראל מאפשרת שרות לאומי(!) ב"בצלם", מאפשרת לאנרכיסטים מכל העולם להגיע חופשי ולחולל מהומות ולצאת מהעניין בחינם, מאפשרת למדינות זרות לחתור בגלוי תחתיה בארצה, סימן שהיא לא סגורה על עצמה לטובת מי היא בכלל. 
אחרי שישראל תחליט להיות לטובתה, אפשר יהיה לדבר על מלחמה בדה-לגיטימציה.  בעז העצני

לכל אלה הפועלים כנגד ישראל בעולם יש לומר: ישראל היא המוצב הקדמי במלחמת העולם של כוחות החירות כנגד כוחות המוות. ישראל היא מנהיגת העולם החופשי במלחמה הגלובאלית שכפה הג'יהאדיזם על העולם. גינוי ישראל ודמוניזציה שלה, הוצאתה מחוץ לגדר, החרמתה וגינוייה, הינה שפל מדרגה מוסרי ומדיני, וטיפשות אסטרטגית וכלכלית, של העולם. בפשוטו העולם יורה לעצמו ברגל לפחות כשהוא פוגע ומתנכל דווקא למוצב הקדמי במאבק הגלובאלי בג'יהאדיזם. זוהי התנהלות נואלת של העולם, גם רעה וגם מטופשת ומזיקה לו עצמו, ואת זה יש להודיע לכל שונאי ישראל הצבועים, העולים בשקיקה ירושלימה לבקש רעתה, בהתחזות כדורשי טובתה.

רדיפתה והחרמתה של ישראל, משמעותם לערער את המוצב הקדומני של העולם במלחמת העולם בין כוחות החירות לכוחות הרצח, המוות והדיכוי שאותם מבטא כיום הג'יהאדיזם הגלובאלי. לשלול את זכותה של ישראל להתגונן, להוציאה מחוץ לגדר, להחרים את מוצריה, זו נקיטת עמדה של העולם בעד כוחות הרצח והדיכוי, כנגד המוצב הקדמי במלחמת החירות הגדולה. משמעה שהעולם החופשי יורה לעצמו ברגל, ואולי בראש, במלחמתו בישראל דווקא. זוהי פתולוגיה מדינית ומוסרית, שבה לוקה העולם, אותה אנטישמיות זואולוגית ישנה שמתלבשת באנטי ישראליות חדשה ושמובילה לחורבן העולם.  אולם לישראל תפקיד מפתח בזירה הגלובאלית הזאת, עליה להיות המנהיגה במלחמת החירות הגדולה מול השטן הג'יהאדי.

כחלק מתפקידה וייעודה, על ישראל לתקוף, לא להתגונן, להטיח את האמת בפני העולם, להיות בטוחים בצדקתם, ולא להצטנע בה, לשאת את דבר האמת, האמת לאמיתה.

והיה כי תקום מנהיגות בישראל ותאמר את האמת הזאת עד תום, תחולל את הטרנספורמציה הזאת באומץ, בהכרת צדקתנו, בהכרת כוחנו תחולל את השינוי המבורך.  לא רק שבכך ייהדף גל האנטישמיות כנגד היהודי הקולקטיבי, אלא גם תתגלה  כמנהיגה, מובילה, וזוכה להערכה עמוקה של כל אומות החופש בעולם.

כך יש לדבר אל הסטודנטים בקמפוסים בארה"ב, אל הדיפלומטים הצבועים מאירופה ולאנטישמים שבממסד האמריקאי. אין להתגונן, יש לומר את האמת, והאמת חייבת להיאמר בעוז, לא בנמיכות קומה, עליה להיאמר כיהודי גאה הבוטח בצדקת דרכו ולא כיהודון מתרפס שמחפש לרצות את הפריץ האנטישמי הגלובאלי.

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים