פרק י'

דמוקרטיית הזכויות  אך גם החובות

הדמוקרטיות הליבראליות וישראל בתוכן הגיעו למבוי סתום, ראשית משום שאתוס הדמוקרטיה הליבראלית, המקנה זכויות אזרח אוטומטיות, אינו מסוגל לתת מענה לתקיפת האיסלאם הג'יהאדי מבפנים וגם לא מחוץ. המתקפה של הג'יהאדיזם, איננה רק טרוריסטית רצחנית, היא גם מתקפה פוליטית, היא מתקפה על החוקה של הדמוקרטיה הליבראלית, שמדגישה את הזכויות, אך אינה דורשת גם חובות. מתקפת הג'יהאד היא גם מתקפת כיבוש המרחב הציבורי, הטלת אימה פסיכולוגית על הציבור והרשויות בארצותיהן, הדמוקרטיות הליבראליות וישראל הפוסט ציונית בתוכן, נתפסו בלתי מוכנות לתוקפנות זאת מבית. המענה הנכון מבפנים, הוא מענה של דמוקרטיה שמותקפת על ידי אויביה מבית ומחוץ, דמוקרטיה מתגוננתאך בו בעת גם דמוקרטיה אופנסיבית, שלא רק מתגוננת, אלא גם תוקפת.  תוקפת מתוך נקודת מוצא של צדק, של תבונה, של טובת האנושות.

בסדרה של חוקים חוקתיים נוספים ישראל תקשור זכויות בחובות, ובעיקר זכויות אזרח מלאות בחובות נאמנות בסיסית לחוק המכונן שלה. בחוקה ובחקיקה, תקבע משמעות הנאמנות למדינת הלאום,   בחקיקה  שתגדיר את ההתחייבויות המינימאליות של כל בעל אזרחות מלאהלהלן נדון בחוק לאיסור ההסתה נגד העם היהודי.

זכות ההצבעה לכנסת חייבת להיות זכות שאינה מוקנית אוטומטית ואף זכות, שיכולה להישלל בגין הרשעה חמורה בגין כפעילות אנטי חוקתית. זכות זאת איננה נקנית אוטומטית, כל תושב בהגיעו לגיל המתאים, מוזמן למשרד האזרחות, ממלא שם טופס הצהרה, על נאמנותו לחוק המכונן הראשון של החוקה, ומוזמן בבוא המועד, לטכס רב רושם, ומחייב טכס קבלת האזרחות הישראלית. הבסיס לאזרחות, ליהודי כלגר,  היא הצהרת נאמנות לישראל כמדינת הלאום היהודי. המסרבים לכך, יקבלו זכויות תושב מלאות, זולתי זכות הבחירה או ההיבחרות לכנסת. זהו עיקרון המפתח של דמוקרטיית הזכויות אך גם החובות. ללא קבלת חובת הלויאליות לחוק החוקתי המכונן, קרי, ללא  הצהרתו של אדם מראש לשמור נאמנות למדינה ולחוק החוקתי המכונן שלה, נתין לא יזכה בזכויות ההצבעה לכנסת. יהיו לו את כל הזכויות שבעולם, הרבה מעבר לזכויות שיש כיום לאזרחים, אבל בכל מה שנוגע לאזרחות מלאה על משמעותה בזכות הבחירה, זאת תחייב את נאמנותו הבסיסית של התושב. העולם יזדעק? על ישראל להתייצב גם כאן כאור לגויים, אור לדמוקרטיות הליבראליות שתם זמנן, נושאת הנס לדמוקרטיות של המאה ה-21, שבו לצד זכויות אדם ואזרח, רבות ומוקפדות בהרבה מאשר יש כיום בדמוקרטיות, הדמוקרטיות גם תובעות חובות אזרח מינימאליות ובעיקרן לא להפר את החוקה. המדינה לא תפקיר עצמה יותר לאויב פנימי, שחותר להרוס מן היסוד את האתוס המכונן של עצם קיומה.   

בכך תהווה ישראל מודל  למדינות הדמוקרטיות, שנותרות חסרות מענה מול מתקפת האיסלאם הג'יהאגי המערער את הדמוקרטיה הליבראלית מבפנים מעצם חתירתו להשמיד את המשטר הקיים, את ציוויליזציית החופש היחסי, ולהמירה בחליפות ג'יהאדית, חשוכה, אכזרית, מדכאת, רצחנית.

כמו שהעולם עמד כנגד היטלר, וניצח, משעה שקם לו מנהיג כצ'רציל, כך על העולם להתאחד ולעמוד נגד 'הנאציזם' הג'יהאדי, ומהלך כזה חייב להתחיל מבפנים, להיפטר מהדמוקרטיה הליבראלית, שבה מוקנית אזרחות אוטומטית, זכויות אוטומטיות, מבלי אפילו להעלות על דעתם לדרוש מאזרחיהם, נאמנות בסיסית למדינה ולאתוס הקיומי שלה. את האיוולת הזאת יש להפסיק ואין כישראל, שיכולה גם בנושא זה לשמש כאור לגויים.

ייעודה של ישראל כאור לגויים בתחום החוקתי, החקיקה והאתוס המעצב הוא בעיצוב קודכס החוקתי והאתי, של דמוקרטיית הזכויות, אך גם החובות, שיאומץ על ידי העולם, משום שכאן ייתן מענה לאויב התוקף מבית.

כאן גם יינתן המענה המוסרי והקיומי הנכון, שבחיי אנוש, לא ייתכן מצב שבו יש רק זכויות יסוד ואין חובות יסוד, למצער החובה לא לחתור תחת עצם קיומה של מדינתך והחוק המכונן שלה.   חוסר המענה הן לאיום קיומי והן ליסוד ההתנהגותי והאתי בקיום האנושי, מוביל את הדמוקרטיות הליבראליות במצבן הנוכחי, לסכנת תבוסה כוללת לג'יהאדיזם.

דמוקרטיית הזכויות אך גם החובות, משמעה שחברה אנושית אינה יכולה להתנהל רק עם זכויות וללא כל חובות ולמצער החובה לא לחתור תחת אושיות מדינתך וחוקתה.

התרבות האנושית מבוססת על חובות וזכויותחברה אנושית שבה אין לחברים בה כל חובות, רק זכויות, נדונה מראש לא לתפקדאזרח נדרש לחובות כמו שירות החובה ואף החובה לשמור חוק ולשלם מיסים. הדמוקרטיה הליבראלית מדגישה את שיח הזכויות, זכויות האדם, זכויות האישה ובעיקר זכויות המיעוטים וכל אלה יפים ונכוחים. הטעות הראשונה של הדמוקרטיה הליבראלית, שהיא מעניקה  אזרחות כמעט אוטומטית בלי קשר לחובות כלשהן ולו למצער החובה לא להפוך לסוס טרויאני של חוקת מדינתך ועצם קיומה.  בכך, לנוכח הג'יהאדיזם מבית, היא בעצם מאפשרת התפשטות גרורות קטלניות.  הדגשת זכויות בלבד, תוך התעלמות מהחובות, מקופל בהם כשל פנימי שבסופו של דבר תורם לחורבנה של הדמוקרטיה הליבראלית. אנו נוכחים כיום הן באירופה ולצערנו גם בישראל, כאשר האיסלאם הג'יהאדי תוקף מבפנים ומנצל חולשה זאת של אי תביעה של חובות ואכיפתן, כדי לתקוף את הדמוקרטיה הליבראלית מתוכה, תוך שהוא מנצל את עקב אכילס שלה.   מעניין שהזכות האוטומטית לאזרחות, איננה קיימת בארה"ב לפחות עד זו שקדמה לאובאמה או בשווייץ כדוגמה אחרת, אם רק להביא שתי דמוקרטיות שישראל יכולה ללמוד מהן, כיצד לתקן את דרכה. ארה"ב על אף שהיא  מוגדרת כמדינת כל אזרחיה, לא רואה חובה לעצמה לקבל כל תושב קבע שלה כאזרח מלא של ארה"ב עם זכויות הצבעה, וכך לחמו בפקיסטאן או בעיראק חיילים אמריקאים שאין להם אזרחות של ארה"בבעניין זה כדאי שישראל והדמוקרטיות הליבראליות, דווקא יילמדו מארה"ב טרום אובאמה. העניין הוא שכדי לשנות תפיסה מעוותת זאת של האזרחות שחושפת את הדמוקרטיות להרס פנימי, דווקא ישראל, אליה נשואות כל העיניים במה שנוגע להתנהלותה הפנימית, היא שתהווה דגם פעולה.

הזכות לאזרחות ישראלית, דינה שתהיה לא פחות נחשקת מהזכות לאזרחות שוויצרית, שבעבורה עשירי העולם מוכנים לשלם מחיר יקר. ישראל לא תדרוש מחיר בממון, היא תדרוש שלמות ההכרה של המתאזרח, יהודי כערבי, בחוק החוקתי המכונן של מדינתו. גם כאן ישראל תהיה שוויונית ולא מפלה, חובת הנאמנות לחוק המכונן, תוטל על כל אזרח, יהודי כערבי.

דמוקרטיה מתגוננת רואה בנאמנות לעיקרון המכונן המנחה שלה כתנאי יסוד לקבלת אזרחות.  

 חובה אחרת המבטאת את עקרון הנאמנות בדמוקרטית הזכויות אך גם החובות היא חובת השירות הלאומי/צבאי של כל המתאזרח בהגיעו לשמונה עשרה. בעידן אחרית הימים שבשעריו כבר באנו, הזכות לשרת תהיה בעיקרה זכות סימבולית ותתמצה במספר חודשים בלבד, כשרות חובה. צבא טכנולוגיה לישראל – ראה להלן – בין כך, יהיה צבא מקצועי של עילית טכנולוגית.

חלק ממבחן הנאמנות של תושב למדינתו נבחנת גם בנכונותו לשרת את ארצוגיוס החובה יהיה של חודשים ספורים, וייתכן גם שחלקו יהיה דווקא כרוך במתן השכלה והכשרה מקצועית למתגייסים. רבים מהמתגייסים יצאו מכך נשכרים. החובה הצבאית תהיה כרוכה גם בשירות מילואים של מספר קטן של ימים בשנה, בעיקר להכשרה ולתועלת המתגייסים והאומה, וגם להכשרה ואימון  למילוי תפקידים בתפקוד העורף בעת מלחמה

חוק הדגל: כל מוסדות הציבור שמממן הציבור, יחויבו להניף ברמה את דגל ישראל במקום מרכזי בתחומם. דגל ישראל יונף בכל כיתה ובכל בית ספר, המתוקצב על ידי המדינהכמקובל בארה"ב. גם באוניברסיטאות הממומנות מהציבור ובכל משרדי הממשלהחוק זה ואכיפתו נדרשים כתגובת נגד לרוחות הפוסט ציונות שערערו על כל הסמלים של מדינת הלאום היהודי. לשם כך כחלק מהיפוך מגמת  הפוסט ציונות שהשתלטה, יהיה צורך להניף את דגלנו ברמה. מכאן ועד עולם.

חוק חוקתי: חוק ההמנון הלאומי, התקווה.  

כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי הומייה, כל עוד בלבב פנימה נפש ישראל הומייה. כאשר ישראל, גם משמעו ישר אל אל. קיים מגוון אפשרויות רחב, לשלב את כלל נאמני ישראל במשמעות ההמנון ובסמליות שלו, כדי שנפש כל נאמן ישראל תהמה לשירתו. כחומר למחשבה. אולי גם כאן כדאי קצת לצאת מהקופסה, אולי דווקא כדי להרחיב מעט את תכנה ומהותה.

וועדות הפיוס והשלום הפנימי

יוקמו וועדות השלום והפיוס הפנימי כדי לאזן את היבט "האכזר", את המהלכים שעל המדינה לנקוט, כדי להרתיע ולהעניש את אויביה מבית. יהיה צורך גם להקים וועדות פיוס ושלום פנימי, בדומה לאלה שקמו בדרום אפריקה לאחר נפילת משטר האפרטהייד. אל לה למדינת הלאום היהודי להיגרר למסע של נקם ושלם. חייבים למתוח קו ביחס לעבר, להיות מודעים לכך שבאמת "לא העכבר גנב כי אם החור" מאחר ולא הייתה חוקה, נפרצה פרצה גדולה, וכיוון שאין וואקום בחיים הפוליטיים והתודעתיים, אל הפרצה פרצו מגמות כל אזרחיה ומסירת שטחיה ופייסנות כלפי אויביה. אפשר שאלו שלא גדרו את הפרצה, נושאים באחריות לא פחות מהשמאל הפוסט ציוני האוסלואידי וכת בג"ץ והמשפטוקרטיה.

תהיה חובה למתוח קו על העבר, לגדור את הפרצה, על ידי חוקה אמתית וחזקה ולהתחיל עידן חדש, שבו יידונו עברייני החוקה מכאן ולהבא.

כדי לאזן את הבט "האכזר", יהיה צורך גם להקים את וועדות הפיוס והשלום פנימי.

לעומת סעיף 97 לסדר הדין הפלילי, שיקום לתחייה: "ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם".   

יהיה צורך לנקוט במדיניות של מחילה  וחנינה, שבהם תדון המדינה ומערכת המשפט המשוקמת בפשעי העבר של עברייני אוסלו וחונטת המשפטוקרטיה, אולם לאחר מכן יינתנו להם חנינות. החנינות יחולו על מחדלי העבר, אך לא על פשעי העתיד מכאן ולהבא.

ישראל המגדירה את עצמה חד משמעית ופועלת בבהירות ובנחישות לקיים את חוקתה היא 'הגאון ונדיב ואכזר' של ז'בוטינסקי. גאון מתבטא ביצירתיות הייחודית שמתגלמת בגניוס היהודי שעוד אמור להרקיע עם תקומת הלאום היהודי בארצו ושחרורו של היהודי מכבלי הגלות באמת, נדיב במובן של נכונות למתוח קו על העבר, על שנאת 'הפלשתיניזם', מחילה על בגידת הבוגדים בעם, פיוס לאומי רחב.  ואולם האכזר תמיד חייב להיות אופציה קיימת,  קרי, להרתיע ולענוש פעילות חתרנית כנגד האתוס המכונן של מדינת הלאום היהודי מכאן ולהבא. גאון ונדיב ואכזר משמעו יצירתי ומתנהל עם גזר גדול אך גם עם מקל גדול. ללא המקל הגדול, הכל קורס, אילולי מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו.

 

ערביי ישראל – נאמנות מחודשת

כאשר תיחסם אופציית הבגידה ותיענש בחומרה, נחזה בעוד התרחשות, רובם של ערביי ארץ ישראל  אשר מעדיף להתעורר בבוקר לחיים של פרנסה, השכלה, ביטחון החיים והרכוש, איכות החיים, יחזור ויסלול דרכו  בהדרגה לנאמנות למדינתו, שהייתה למרמס שנים כה ארוכות, בעידודו של "השמאל".  נכונותם הפנימית של ערביי ישראל להשתלב באופן בונה ואמין בישראל, תודגש בישראל של אחרית הימים, שתהיה מדינת החירות, הרווחה החומרית וביטחון החיים והרכוש.

 ניצנים ראשונים לנכונותם של ערביי ישראל להפוך לתומכי המדינה נלהבים, ניתן לראות כבר כיום, אבל ישראל של היום, הפקירה את 'ערביי 67' לטרור ולדיכוי של כנופיות הטרור וההסתה של אש"ף והחמאס, ואת ערביי 48  לכנופיות ההסתה ושנאה שהתגלמו מחד בתנועה האיסלאמית והן על ידי חברי הכנסת הערביים, ושאר הציבוריות הערבית 'הפלשתיניסטית', שהפכו שופרות הפצת השנאה והחתרנות העיקריים ברחוב הערבי.

להלן מאמרו מאיר העיניים בנושא של ד"ר ישראל צביאל:

השתלבותם של ערביי ישראל

האם סובלנותנו כלפי מיידי אבנים, צעירים רעולי פנים בהר הבית וארגוני שמאל מהווה ביטוי לדמוקרטיה מכילה או דווקא להפך, פוגעת אנושות בדמוקרטיה ובמרקם החיים האנושי בין הצבור היהודי והמוסלמי.

יש הפגנות ופעולות החורגות מהמותר,  שמטרתן לעורר פחד ולייצג אלימות כאלטרנטיבה כוחנית יחידה.

לדוגמה: ברור שהפגנה של ניאו נאצים איננה הפגנה תמימה של הבעת דעה, אלא היא באה לאחר ניסיון היסטורי מר. ידוע מה הנאצים עוללו. לכן, מי שמזדהה עם הנאצים אינו תמים, אלא הוא בבחינת תומך טרור ומקדם אג'נדה של רצח ושנאה.

הציבור הערבי במדינה צופה בנו. הוא מבחין במפגינים הקיצוניים שמנופפים בדגלי חמאס ודעאש.  חלק נכבד מציבור זה איננו מזדהה עם דעאש וחמאס ופוחד מהם.  אם יש רפיסות של המשטרה והמדינה כלפי ערבים קיצוניים, זה פוגע בערבים המתונים, מקצין את הרחוב הערבי, זורע פחד ומשליט את ארגוני הטרור.

פעילות חכמה וממוקדת לביעור פעילות גזענית, אלימה, תומכת טרור תחזק את הדו הקיום היהודי ערבי ואת השלום. במובן זה, ארגוני השמאל מלבים אש של מחלוקות והתנגשויות.

כדי לקדם את השלום, את דו הקיום היהודי ערבי ואת הציבור הערבי שואף השלום והמתון, יש לגבות ציבור זה ולתת לו ביטחון שהוא לא יופקר לידי הקיצונים. בכל פעם שנכנעים לקיצונים תומכי הטרור וארגוני השמאל הקיצוני, פוגעים אנושות בדו הקיום ובסיכוי של הציבור הערבי לסלול דרך ללב הציבור היהודי ולהיפך.  יוצא מכאן שדווקא אותה 'התנהגות מכילה', כפי שמכנים אותה, שאינה בולמת באופן יעיל: הפרעות, יידוי אבנים, הסתה, גזל קרקעות, תעמולה אנטישמית, שקרים וקריאות לחרם, היא הגורמת לציבור הערבי השפוי להתקפל ולשתוק. הסיבה היא החשש שמא היהודים יפקירו אותם, והם יהיו נתונים לחסדי הקיצוניים.  יוצא שבמו ידינו אנו גורמים העצמה של הטרור נגדנו והתגברות החמאס, דעאש וכו' ובו בזמן מדכאים את אותם ערבים שוחרי שלום ומתונים שרוצים לחיות לצדנו בשלום ובשיתוף פעולה הדדי.

מסר ברור ותקיף שיבלום את הפעילות החתרנית הבלתי נסבלת של ארגוני השמאל, עם העברת מסר ברור לממשלות האירופיות המגבות אותם, יכול להביא דווקא להסרת איום החרם עלינו.  המשך ההתרפסות בפני אותם ארגוני שמאל היא היא המשדרת חולשה ומאותתת שניתן להמשיך ולהכות במדינת ישראל, ללא עונש מתאים.

באשר לאותם קיצונים ערביים: יש להגביל את צעדיהם באופן חוקי: אין להתיר להם עליה להר הבית, יש לשקול צעדי ענישה ראויים, תוך דגש על ענישה יעילה והסרת האיום שהם מציבים בפני כלל הציבור הערבי.   החלטיות ופעולה נמרצת ישדרו שיש ריבון, ואין מקום למיעוט אלים התומך ברצחנות להפחיד צבור שלם.   

הגיע הזמן לפעול למען השלום ולמען אנשי השלום.  הסרת האיומים הקבועים של ארגוני השמאל הקיצוני ופוליטיקאים מושחתים מאירופה שתומכים בהם, עם ענישה אפקטיבית בבתי משפט של תומכי הרצח והאלימות תביא לשינוי המצב בארץ. פעולה נמרצת כזו תשדר לכל העולם שאנו תומכים בשלום ולא מפקירים את אנשי השלום.

ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.

דר ישראל צביאל

כאן נדרשת כאן תעוזה, עוז להכות בקיצוניות ולחזק את המתינות ואת ההשתלבות, וכך בעצם לחזק את השלום הפנימי, היהודי-ערבי.

 

הפסקת האפליה  כנגד היהודים

משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה

בישראל העכשווית, דווקא על היהודים, נאסרת זכות היסוד לחופש הפולחן במקום המקודש לו ביותר,  בהר הבית. זכות היסוד הזאת לפולחן שווה זכויות, נמנעת דווקא מיהודים. מסתבר שבישראל הפוסט ציונית, מי שמופלה לרעה הם דווקא היהודים.

בישראל השבה אל ייעודה, יתקיים:  כב מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה,(ויקרא כ"ד) ומשמעו, בין היתר, חופש  הפולחן לבני כל הדתות, במקומות הקדושים להם, ומבחינת היהודים קודם כל ומעל לכל זכות הפולחן וחופש הפולחן של היהודים בהר הבית. וזאת מבלי לפגוע בחופש הפולחן של הערבים. יונהג נוהל  בדומה למקובל במערת המכפלה ויתברר ששני העמים יכולים לחלוק את הר הבית. והרי לא רחוק היום שיחלוקו בו כל העמים. כך חורצת מגילת העצמאות שהיא הדבר הקרוב ביותר לחוקה שיש לנו. כך נבאו גם נביאי ישראל.

משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח, משמעו שגם אכיפת דיני הרישוי והבניה, תהיה שוויונית, בעוד שבישראל הנוכחית, הריסת בתי מתיישבים ביש"ע נעשית בשקיקה על ידי שלטונות הפוסט ציונות, בעוד שאותם צווים בקשר לערבים ובדואים, נמנעת לאורך כל השנים ובניצוחו של בג"ץ וכת המשפטוקרטיה. בכל דיני התכנון והבניה, קיימת בישראל העכשווית אפליה קשה כנגד הרוב היהודי לעומת המיעוט הערבי. התנהלות בג"ץ בנושא זה היא דגם מדיניות של איפה ואיפה כנגד יהודים, מלווה בצביעות שאין למעלה ממנה והולכת שולל בקנה מידה רחב של התקשורת הממוסדת המשתפת בשקיקה פעולה עם מהלכי כת בג"ץ הפוסט ציונית.

חוק פיצוי פינוי

כנגד התושבים המסרבים בעקשנות להשתלב בשלום, והממשיכים בשנאתם וחתירתם לשמד, יש לנקוט במדיניות של עידוד הגירה. ישראל תוכל להציע סל הגירה נדיב.  ברוח חוק פיצוי פינוי  הנואל שבו דוגל השמאל בישראל ביחס ליהודים נאמנים, אלא שהפעם יוסב החוק באופן צודק וחכם ויוחל ביחס לתושבים חתרניים.

מחקרים של אוניברסיטת ביר זית, חשפושכשבעים עד שמונים אחוז מערביי יש"ע מעוניינים להגר.

חייבים לנקוט במדיניות המקל והגזר, אם רוצים את השתלבותם בשלום של ערביי ישראל. מצד אחד הגזר הגדול בלבוש של השתלבות מעשית במדינת ישראל העשירה, המשגשגת והחירותית, מאידך ענישה מרתיעה לחתרניה ובוגדיה.   

 

החוק לאיסור הסתה כנגד עם ישראל ומדינתו

"בחדשות קול ישראל, מדווחים עכשיו שקבוצה של נערים יהודיים מבת עין מובאים לדין בגין "פשעי שנאה" כנגד פלשתינים. מתי לאחרונה שמעתם בתקשורת הממוסדת  על פשעי שנאה של ערבים כנגד יהודים?

נדרש חוק 'איסור הסתה ופשעי שנאה' שיוחל על כל תושבי ארץ ישראל, יהודים כערבים, ויוחל באמת, לרבות במסגדים שהפכו לתעשייה של הפצת השנאה והסתת הרצח של הג'יהאד, והפלשתיניזם. במידה ונובטים עשבים שוטים של שנאת הסתה לרצח, בקרב היהודים, דינם: משפט אחד יהיה לך ולגוי הגר בתוכך.

החוק לאיסור ההסתה נגד העם היהודי,  נדרש כדי לתת מענה מלא ומרתיע להסתה האנטי יהודית, אנטי ישראלית ואנטי שמית, שהיא הביצה   שממנה פורחים כעולים יתושי הטרור והגינוסידהחוק המובא בזאת מבוסס על ניסוחו של יוסף דוריאל ז"ל לוחם, והוגה לאומי שטרם עמדו על חשיבותו.

 " חקיקה נגד הסתה: האידיאולוגיה המוצהרת של הטרור הערבי נגד היהודים זהה לזו של הנאצים, ומה שצריך לעשות נגדה זה - קודם כל - לעדכן את החוק הקיים לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, כך, שיכלול גם את ממשיכי דרכם. 50 שנות מלחמה בטרור הערבי לא הולידו אף חוק רציני אחד להגנת המדינה ואזרחיה מטרור זה. ישראל חייבת להצטייד בחוקים-תומכי-לחימה כביטוי לגישה מערכתית המתחייבת מניתוח מקצועי של מערך הלחימה בכללותו. לצורך ניתוח כזה עומדים לרשותנו מודלים היסטוריים, שגבו מחיר יקר מהעם היהודי, ונזכיר שניים מהם: - 

בשנה הבאה יצוינו 100 שנים לפוגרום הרצחני של קישינב. הוא לא קרה יש מאיןקדמה לו מערכת הסתה שאורגנה ע"י שרות הביטחון הפנימי של הצאר ניקולאי, כדי להטות את זעם ההמונים מהשלטון המדכא אל הקורבן הנוח ביותר: היהודים. סאטירה צרפתית ישנה ונשכחת, על חבורת נוכלים המנסה להשתלט על העולם, תורגמה לרוסית וחוברה אל עובדת קיומו של הקונגרס הציוני של אותה תקופה, כך, שלהתכנסות הציונים הודבק הסיפור המוכן מראש של קשר ההשתלטות על העולם. תחת הכותרת "הפרוטוקולים של זקני ציון", הופץ לכנסיות ברוסיה והתוצאות לא איחרו לבוא. אחרי מלחמת העולם הראשונה, תורגמו "הפרוטוקולים" לגרמנית ולאחר מכן לשפות נוספות, לשימושם של מפיצי השנאה ליהודים ובראשם היטלר. וכך, הפרוטוקולים היו חלק מהתשתית שהכשירה את השואה. אחרי כל זה, אנו רואים כיום הפצה מחודשת של אותו כתב-הסתה, לאותן מטרות, בידי משטרים "מכובדים". לא פחות מתריסר תחנות טלוויזיה באזורנו משדרות סדרה מחודשת של העלילה, ובראשן הטלוויזיה הממלכתית של מצריים, שחתמה על שלום עם ישראל. אימאמים של מסגדים, בישראל עצמה, מפיצים בדרשותיהם הסתה דומה. ממשלת מלזיה (המוסלמית), שהחליטה למנוע הסתה איסלאמית במסגדים, הוציאה צו המחייב להתקין מצלמות וידיאו במסגדים שיתעדו את דברי האימאמים, לצרכי הגשת תביעות משפטיות נגד מסיתים. מישהו העיז לדרוש דבר דומה אצלנו? 

       

יוזף גבלס שר התעמולה של היטלר התאבד, עם כל משפחתו, לפני שהובא לבית המשפט לפושעי המלחמה בנירנברג. הוא ידע שההסתה הארסית שהוא ניהל נגד היהודים היתה פשע חמור יותר מזה של ראשי השלטון הנאצי שניהלו את המלחמה. האזרח הבריטי ויליאם ג'ויס ("לורד האו-האו"), שסייע לתעמולה הנאצית, נשלח למוות בתלייה על-ידי בית משפט אנגלי, ארבעה חודשים לאחר שנתפס. כמה גבלסים וכמה האו-האו לורדים שהם התחנה הראשונה בפס הייצור של השאהידים - מסתובבים כיום חופשי, בישראל ובעולם, ללא פחד מחוק שישים יד עליהם?

 

יוסף דוריאל.

 

הרתעת ומיגור הטרור

מתוך מאמרו של יוסף דוריאל רוויזיה בתפיסת הביטחון הלאומי של ישראל

הטרור הערבי כאיום אסטרטגי על ישראל  

מאז התבססות הרשות הפלשתינית בשטחי א"י בעקבות אסון אוסלו, כשיאסר ערפאת וחיל המשלוח שהביא איתו הוסמכו מטעם ישראל להיות קבלן לחיסול הטרור ("בלי בג"ץ ובלי "בצלם"),  נפל לידיו אמצעי אסטרטגי להכתיב לישראל את רצונותיו, באיום מוסווה אך גם גלוי - של מתן חופש פעולה לכנופיותיו השונות, ברגע שדרישה כלשהי שלו לא תיענה. המעמד הבינלאומי שהשיגו כנופיות הטרור של ערפאת, בעזרת שתדלניהן היהודים, והשליטה שניתנה להן במערכות תקשורת המונים, העניקו להן דרגת חסינות בינלאומית שאין לאף ארגון טרור בעולם. מדינות האזור ייגררו למלחמה, שתגרור אחריה התערבות כוחות רחוקים יותר, כשכולם מאשימים את ישראל על כל הרוג שייפול להם. והנה צלאח-א-דין החדש נכנס בכבוד להיסטוריה, על כנפי החזון של ג'יהאד לחיסול ישראל, אותו החדיר לנתיניו. תוך דחיפת האזור לסכנות ההפעלה  של נשק השמדה המונית.

 

איוולת הבחירה בין "פתרון צבאי" ל"פתרון מדיני"

לאחר שצה"ל נכשל בלחימה לא-מקצועית בטרור, כשהוא חוזר על דוקטרינה שנכשלה בווייטנאם, הומצאה הסיסמה "אין פתרון צבאי, יש רק פתרון מדיני". לאחר שטיפת-מוח זו, יכלה חבורה של חסרי יידע, ניסיון ואחריות להעמיד את ישראל בפני "פתרון מדיני" עוד יותר לא-מקצועי שהושג באוסלו- 1993.  לאחר 7 שנות האסונות של פתרון זה, חזרה הסיסמה "תנו לצה"ל לנצח", קרי חזרה לפתרון צבאי.

 

אנו נמצאים במלחמה מערכתית, שאם רוצים לנצח בה - יש לפעול, בשיטה סינרגטית, בשבעה  מישורים מקבילים והםאידיאולוגי-אמוני  + פוליטי + תחיקתי + משפטי + פסיכולוגי/תעמולתי + כלכלי + צבאי

 

 

מוות למחבלים

  

על רוצחים ממניעים לאומניים תוטל ענישה מרתיעה. יוטל ויבוצע בפועל גזר דין מוות  לרוצחים לאומניים אכזרים שאשמתם הוכחה לחלוטין.  ההתייפייפות של המשפטוקרטיה בישראל וצמרת הביטחון ביחס להימנעות מהוצאה להורג של מרצחים לאומניים אכזריים, היא התנהלות שמפקירה את שלום הציבור, וגם התחסדות צבועה ומתחסדת. הפקרת שלום הציבור הנה החמורה בשחיתויות, שעוסקת בחי אדם ממש. כאן בדיוק נכונה האמרה: 'המרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים' מתאכזר לשומרי חוק, מפקיר את ביטחון הציבור ואת זכויותיו הבסיסיות ביותר, מועל בתפקידו לשמור על ביטחון האזרחים.   אי הטלת עונשי מוות בפועל על רוצחים ג'יהאדיסטיםאיננה התעלות מוסרית כי אם הפקרות מוסרית.

הצדק דורש וגם הביטחון, האתיקה וגם מוסר הנביאים, כולם זועקים, עונש מוות למחבלים. עונש מוות בפועל, למרצחים מורשעים ללא כל ספק, ברצח מסיבות לאומניות.  חייבים להחיל את עונש המוות הלכה למעשה.  רק כך תשמור החברה על עצמה מפני לאומנים טרוריסטים מכל המינים והסוגים. רק כך, מגינה באמת המדינה על אזרחיה שומרי החוק והנאמנים. מי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים. ועינינו הרואות.

על ישראל לחדול מרחמנותה על אכזרים, שבאה לידי ביטוי גם בעסקאות שחרור המחבלים הנפסדות, בהן הופקרו חיי אזרחיה שומרי החוק בעוד הטרור זכה לעידוד רב. עסקות שחרור המחבלים אינם ביטוי של קדושת חיי אדם כי אם ביטוי של הפקרת חיי האזרחים והוא פשע של ממשלות ישראל שחטאו בכך. חייבת  להיפסק ההפקרה של המדינה כנגד הציבור היהודי, בעודה כנועה ומתרפסת כלפי שונאיה מבית ומחוץ.   

הנה כי כן המציאות המדינית ביטחונית הנכפית על ישראל, עולה בקנה אחד עם תפקידו הרוחני של עם ישראל, שמוצב על ידי גורלו,  בעמדת המוצב הקדמי, במאבק בג'יהאדיזם.  דמוקרטיית הזכויות והחובות, מאפשרת לישראל גם בתחום החוקתי מדיני לבנות את הכלי לייעודה האוניברסאלי.  

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים