פרק יא'

החלת ריבונות ביש"ע

ללא יש"ע תיוותר ישראל חסרת ישע

מהלכים חיוניים בתהליך החלת הריבונות

במדבר ל"ג נג וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ:  כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ, ...  נה וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם--וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם--עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ.  נו וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם--אֶעֱשֶׂה לָכֶם.  

העמדה התורנית הלאומית בנושא:

אנחנו לא נמצאים כאן במקרה אלא משום שהקב"ה קבע שזהו מקומנו וציווה אותנו במצוות יישוב ארץ ישראל. במצווה הזו יש שני מרכיבים. המרכיב הראשון הוא ריבונות מלאה, "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה". המצווה הזו תובעת מאיתנו שלא נעזוב את ארץ ישראל ביד זולתנו מהאומות או לשממה, כלומר יש לנו מצוות עשה שלא לעזוב את ארץ ישראל לשלטון של עם אחר. אנחנו צריכים לדאוג שהארץ תהיה בשלטון עם ישראל ולא רק שנחיה כאן.

הרב חיים דרוקמן

שלבים מקדימים לתהליך החלת הריבונות.

 

הצהרה הרת עולם

 

כחלק חיוני ומקדים במהלך החלת הריבונות נחוצה 'הצהרת ריבונות עקרונית על א"י' של ממשלת ישראל. הצהרה בעלת משקל היסטורי דומה להכרזת העצמאות אותה נשא ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ביום שנקבע לדורות כיום העצמאות. גם הצהרת העצמאות נעשתה בניגוד ללחציהם של אומות העולם ולמול הזהרתו של שר החוץ ארה"ב ג'ורג' מרשל ועצות של מדינות שונות לדחות את ההצהרה.

 

את הצהרת הריבונות הזאת היה צריך לשאת ראש ממשלת ישראל ביום השביעי לאחר ששת הימים, אבל ניתן עדיין לתקן את מה שהוחמץ אז ואת היום השביעי ניתן לקיים גם 50 שנה מאוחר יותר. שום דבר איננו מאוחר מדי.   הצהרה  שמגדירה את זכויותיה של מדינת ישראל על ארץ ישראל המערבית. להצהרה זאת ולמערכת פוליטית חזקה שמציפה אותה בקרב העם, התקשורת והעולם,  תהיה חשיבות רבה מכמה בחינות.

ראשית הצהרת כוונות היסטוריות, אותם שמים ביושר על השולחן, בניגוד למדיניות הכחש והולכת השולל הנקוטה בידי ישראל כיום, להצהיר בעד ולשאוף כנגד, לפחות שזה לא יקרה בקדנציה שלי. העולם מבחין בהונאה ומנצל אותה דווקא כדי להצליף בישראל ולענותה.

 

 הצהרת הריבונות, תהווה את יריית הפתיחה באופנסיבה הדיפלומטית, מדינית, משפטית, שנועדה להסב את מהלכה של ישראל ב 180 מעלות קבל עם ועולם. בהצהרה נחוץ לבטא את צדקת קיומה של ישראל: על פי ההבטחה האלוקית ביד נביאי התנ"ך, על פי אלפי שנות תפילה לשיבת ציון ולתקומתה, על פי מנדט העמים, על פי ההחלטות בינלאומיות מחייבות, על פי המשפט הבינלאומי, על פי הסטטוס קוו המתמיד, בעקבות ההפרות החוזרות ונשנות המהותיות והיסודיות של הפלשתינים לדורותיהם של ההסכמים שישראל חתמה איתם.  וכן על פי ההיגיון וטובת האזרחים, על פי האינטרסים הגלובאליים המבוססים על קידמה, היגיון וצדק, זכויות אדם ודמוקרטיה, על פי צורכי הביטחון החיוניים של ישראל במציאות של מרחץ דמים ערבי מסביבנועל ישראל להכריז על זכויותיה הבלתי מעורערות של מדינת ישראל, על כל שטחי ארץ ישראל המערבית, ששוחררו במלחמת הניסים של ששת הימים. עתה הגיע היום השביעי, יום החלת הריבונות, מעתה מפסיקה ישראל כל משא ומתן על שטחים אלה, ולא תוסיף לקרוע  נתחים מבשרה כדי לפייס את האויב, החותר ללא הרף לכיליונה.  

 

אימוץ דו"ח אדמונד לוי

דו"ח אדמונד לוי קבע שההתנחלויות ביהודה ושומרון חוקיות גם על פי המשפט הבינלאומי וכי מבחינה משפטית  אין מעמד יהודה ושומרון כמעמד שטח צבאי כבוש. הוועדה סברה כי שטח יהודה ושומרון הוכר כשטח המיועד למדינה יהודית מבחינת המשפט הבינלאומי, וכי תוכנית החלוקה שבה הובטח שטח זה למדינה פלסטינית, לא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון לא הוכר על ידי מדינות העולם, ועל כן פקע גם הוא (בייחוד על רקע הכרזתה של ירדן מ־1988  כי היא מסתלקת מתביעת בעלות על שטחי יהודה ושומרון, ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית וכי עומדת לישראלים זכות להתיישב בכל יהודה ושומרון, ולכל הפחות בשטחים הנתונים לשליטתה של ישראל מכוח הסכמים עם הרשות הפלסטינית ועל כן ההקמה של היישובים בפני עצמה אינה לוקה באי חוקיות. 

דו"ח  אדמונד לוי מבסס את זכותה מבחינת הדין הבינלאומי של ישראל להחיל ריבונותה על יהודה ושומרון. כל עוד ישראל טרם החילה את ריבונותה על שטחים אלה, מעמדם הוא של שטחים שנויים במחלוקת, שלישראל מבחינת הדין הבינלאומי, זכויות עדיפות בהם להחלת הריבונות. הדו"ח מזכיר את הצהרת בלפור, את החלטת סן רמו של האומות המנצחות במלחמת העולם הראשונה ואת כתב המנדט, שלפיו נמסרה הארץ לבריטניה, ומצטט משם:" בזאת ניתנת הכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי עם פלסטיין ולסיבות להקמתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו". לתושבים הלא-יהודים הבטיח המנדט רק "זכויות אזרחות ודתיות ואין בו זכר להגשמתן של זכויות לאומיות של העם הערבי". עוד מביא הדו'ח מן המנדט את הפסקה המחייבת את בריטניה לעודד התיישבות יהודית צפופה על הקרקע  ממנה משתמעת גם זכותם להתיישב באדמות המדינה.

דגש יתר שם הדו"ח על הסעיף 80 למגילת האו"ם שבו נאמר, כי זכויות שמדינות או עמים רכשו מכוח מנדט, תעמודנה בתוקף גם תחת משטר האו"ם. דבר זה חל כמובן גם על הזכות הקנויה לעם היהודי עפ"י המנדט, להתיישב בכל שטחי א"י.

 

עוד מזכיר הדו"ח שממלכת הירדן, שהחזיקה בשטח עד ששת הימים, וויתרה ב-1988 רשמית על כל תביעת ריבונות, ונמצא שבכך:  "הושב מעמדו החוקי של השטח למעמד המקורי, לאמור: שטח שנועד לשמש בית לאומי לעם היהודי, זכות שעמדה לו גם בימי השלטון הירדני, שאז נשארה ישראל בעלת זכות חזקה שנעדרה מן השטח מכורח מלחמה שנכפתה עליה, ועתה שבה אליו.

הפרות הפלשתינים, חלון ההזדמנויות להחלת הריבונות

https://www.youtube.com/watch?v=iQQ5EsyNu5U 

מתוך דברים שנשא עו"ד אליקים העצני בכנס על החלת הריבונות מטעם תנועת נשים בירוק  בשיתוף עם תנועת חזון לאומי, בהתבסס על דברי עו"ד אלן בייקר, משפטן בינלאומי וממחברי דו"ח אדמונד לוי.

מחברי דו"ח אדמונד לוי, עמדו על כך, שבהסכם הביניים כתוב במפורש שאסור לשום צד לבצע מהלכים חד צדדיים. הפלשתינים ביצעו ומבצעים מהלכים חד צדדיים בניגוד להסכמי אוסלו, ובכך מפרים שוב ושוב את ההסכמים.   הם הצטרפו ל 15 אמנות בינלאומיות כמדינה, פנו לאו"ם ולקהילה הבינלאומית והציגו את עצמם כמדינה, פונים לבית הדין הבינלאומי כנגד ישראל, כמדינה, הם בעצם ביצעו הפרה יסודית חמורה, של הסכם הביניים האוסר מהלכים חד צדדיים. הם קרעו את הסכם אוסלויתר על כן, ההתחברות של הרשות הפלשתינית עם ארגון טרור מובהק, החמאס לכלל ממשלה אחת, מהווה כשלעצמה הפרה סופר יסודית של הסכמי אוסלו.   לפי המשפט הבינלאומי, כאשר צד אחד מבצע הפרה יסודית של הסכם, של אמנה מדינית, זה מקנה לצד השני לראות את ההסכם כבטל ומבוטל –   null and voidבדיוק כפי שהדבר ביחס לכל הסכם המופר באופן יסודי על ידי צד מצדדי החוזה. על פי דיני החוזים ועל פי הדין הבינלאומי, זכאית ישראל  בנסיבות אלה, לפעול כראות עיניה באופן עצמאי וחד צדדי.

אומר עו"ד בייקר, שאם צד א' מפר הסכם עם צד ב', צד ב' יכול לבחור, יש לו חופש להביא את ההסכם לידי גמר. אבל אז הצד הנפגע צריך להשיב לצד המפר באותו מטבע, על אותה רמה, למשל, כדי לסבר את האוזןבאוסלו לא כתוב שהממשל הצבאי בטל, כתוב שהממשל הצבאי נסוג; באופן תיאורטי יכלה ממשלת ישראל לומר, הבאנו כנופית טרוריסטים מטוניס, קיבלנו ממנה התחייבות שמדובר על אוטונומיה ושאין להם ריבונות. בסעיף מפורש, בהסכם אוסלו, הטמא הזה, כתוב שאסור להם לשנות את הסטטוס, וכתוב  במפורש, שבתום חמש שנים אם לא מגיעים להסכם קבע, כל צד חוזר למצבו הקודם. והנה עכשיו, מאחר והם מפרים את ההסכם, יש בידינו לנצל זאת, לסגת לחלוטין מההסכם, לבטל את ההסכם מכוח הגיבוי לכך שעולה מנוסח ההסכם עצמו. לצערנו שום דבר מכל זה לא נעשה

לכן אנחנו נמצאים עכשיו מבחינה בינלאומית במצב מיוחד, נפתח כאן חלון הזדמנויות, יש לממשלת ישראל את האופציה להכריז על הסכמי אוסלו כבטלים, ולהתחיל לפעול על פי האינטרסים שלנו, הביטחוניים, המדיניים וכן הלאה.  

לעומת זאת אם ישראל לא תפעל לבטל את ההסכם שהופר חד צדדית, אורבת לנו סכנה שאבו מאזן ישיג בדרכים פוליטיות משפטיות את המדינה הפלשתינית, שכל הטרור לא השיג כל השנים, לנוכח השיתוק השלטוני של ממשלות ישראל. צריך לפעול, שלא נאחר את המועד, כי הרץ הפלשתיני הקדים אותנו ועבר אותנו ואם לא נפעל בתחום הריבונות, הם עלולים להקדים אותנו, חס וחלילה. הפלשתינים חותרים להשיג מעמד של מדינה, סטטוס בינלאומי מוכר של מדינה, שיתקבל על ידי האו"ם, אירופה והעולם. לחתירת הפלשתינים למדינה, יש כוח מעצב מציאות. המציאות אינה סטטית, היא דינאמית, נוצרת כאן מציאות חדשה ומסוכנת מאוד של מדינה פלסטינית. האפיפיור בביקורו התייחס אליהם כאל מדינה, בכל הניירות הרשמיים, הם מדינה, הנזקים מכך מצטברים. התובע בבית הדין הבינלאומי לעניינים פליליים בהג, דה קומפו, התראיין בטלוויזיה בעניין פניית הפלשתינים שניסו לפנות נגדנו לבית הדין בהאג, לפני כשנתיים. אז הוא ענה להם, אין לכם מעמד וזרק אותם החוצה. אבל עכשיו, לאחר שהאו"ם העניק להם סטטוס של מדינה לא חברה, אותו דה קומפו אומר, שאם עתה יגישו הפלשתינים תביעה כנגד ישראל, בית הדין הבינלאומי יטפל בזה. כי הם כבר בעלי מעמד של מדינה, אומנם בשלב זה רק מדינה משקיפה. ולזה יש כוח נורמטיבי שהולך ונבנה, עד שיום אחד יהווה הדבר עובדה בינלאומית מוגמרת, שהם מדינה. כיצד מגדיר זאת אבו מאזן? אנחנו מדינה תחת כיבוש.

 

דה-לגיטימציה של הרשות הפלשתינית

1. חשיפת פשעיה ושחיתותה הנוראים של הרשות כנגד אוכלוסייתה שלה וגניבת כספי המדינות התורמות. היבט, שעד כה נעשה בו שימוש מועט.  לחשוף ולהציף קבל עולם ומלואו, את פשעיה הנוראים של הרשות הפלשתינית כלפי האוכלוסייה "הפלשתינית". הדברים מתועדים, המידע קיים, כך למשל צבי מסיני ליקט מידע ממקורות פנים פלשתיניים, כותב שורות אלו ערך חוברת בנושא. פשעים הכרוכים בגניבת חלק ניכר מהתרומות ממקורות חוץ לכיסי מנהיגי הרשות הפלשתינית. התנהלות גנגסטרית-טרוריסטית ומושחתת זאת, חושפת את כוונותיהם האמיתיות של קברניטי הרשות, שניתן להגדירם כ-"גנוב כפי יכולתך" ו"אחרינו המבול". במילים אחרות אין שום כוונה רצינית לבנות תשתית למדינה פלשתינית. דוגמה אופיינית  להמחשת המגה שחיתות האופיינית לבכירי הרשות הפלשתינית, היא  של מנכ"ל משרד הבריאות הפלשתיני, נעים סברה, אשר מכר בשוק החופשי כמחצית מהתרופות שמומנו על ידי המדינות התורמות, ושלשל לכיסו 200 מיליון ₪.   המעקב אחר שחיתות הרשות מגלה שמתוך התרומות של המדינות התורמות וההכנסות המגיעות לרשות מישראל (לכאורה מע"מ), שהגיעו בעבר עד לכדי 4 מיליארד דולר לשנה, לפחות חצי נגנבו ועדיין נגנבים על ידי בכירי הרשות, שהפכו למולטימיליונרים. דוגמית נוספת,  בזמנו ה-"רמטכ"ל" של הרשות, חאג' איסמעיל ג'אבר, נתפס כשלקח לעצמו לאורך זמן 450 משכורות פיקטיביות (מידי חודש בחודשו). בעקבות תפיסתו הוא לא נענש, אלא הפך ליועץ לאבו מאזן לעניינים צבאיים, דבר הממחיש את השותפות לדבר עבירה של כל הצמרתמהמשכורות, שהם מרכיב מרכזי בתקציב הרשות, נגנבים לפחות חצי, וזאת באמצעות משכורות פיקטיביות, המתאפשרות כתוצאה מההונאה הדמוגרפית ההיסטורית של ניפוח מספרי האוכלוסייה בעבר בכמאה אחוזים, הונאה שהחלה כבר ב- 1948.

פעילים כמו צבי מסיני ואחרים, חקרו את השחיתות של הרשות וחיברו דו"חות שהועברו לגורמים פוליטיים אירופאים וכבר החלו ליצור אצל מקצתם חשיבה מחודשת לנוכח עובדות מוצקות החושפות כיצד נגנבים כספי הסיוע שלהם על ידי קבוצה מצומצמת של כ-700 פושעים בצמרת.

(The deception and deception methods used in the PA for embezzleing support funds, Tsvi Misinai August 2012) 

ערעור הלגיטימיות באמצעות מתקפת הסברה שכזאת כנגד הרשות הפלסטינית הוא יעד בר השגהמניסיונם של אלה שניסו לעשות זאת, ניתן לומר שדווקא חשיפת התנהלות הרשות כנגד אוכלוסייתה שלה והגניבות של כספי התרומות, יוצר את הרושם העמוק והמסליד ביותר אצל המאזין האירופי. כאן קיים לרשות ישראל כלי הסברתי ממדרגה ראשונה שבו היא חייבת להשתמש כדי להתחיל ולערער את הקיבעון של מתווה שתי המדינות ממערב לירדן. 

מהלכים אלה של עריצי הרשות במשך כעשרים שנה הביאו להצטברות שנאה עצומה בקרב האוכלוסייה כלפיהם, נגד אלה שעשקו, רצחו והביאו את האוכלוסייה לאבטלה קשה, עוני, תמותה גוברת וחוסר ביטחון החיים והרכוש.   מעניין לציין, שרבים מהאסירים, כולל המשוחררים, שסבלו קשות למען העניין "הפלשתיני" מנקודת ראותם, ונמצאים היום שלא מרצונם מחוץ למעגל השחיתות, שונאים את הרשות על כל ההשלכות שיש לכך. ממקורותיו של צבי מסיני בשטח ידוע, שלא מעטים מהם אף מוכנים להילחם פיזית כנגד הרשות ואפילו להילחם לצידה של ישראל. כמובן מי שקשוב לתקשורת הממוסדת ולתקינות הפוליטית, מתקשה להעלות זאת על הדעת, לאחר עשרות שנים של סילוף מידע, תעמולת כזבים, של שטיפת מוח ולוחמה פסיכולוגית כנגד העם שלהם.  במהלך נטרול ארגוני הטרור, תוכל ישראל להיעזר בגורמים רבים באוכלוסיית ערביי יו"ש שיהיו מוכנים לקחת חלק מרכזי במתקפת ההסברה וגם הרבה מעבר לכך, תמורת הגנה שתסופק להם על ידי ממשלת ישראל. אולי יהיה זה מפתיע לשמוע שההתקוממות הערבית מתדפקת גם על שערי פלשתין וגם שם הזעם יופנה לא כלפי ישראל, אלא כלפי שלטונות הגזל והטרור שלהם עצמם, אם רק תואיל ישראל לפקוח את עיניה למתרחש ולנקוט במהלכים המתחייבים.

לפליאתו של מי שאינו בקיא במצב בשטח, מתברר שרוב הפלשתינים ביו"שלמרות ההסתה הנוראה השולטת בהם, יעדיפו את שלטון ישראל על פני שלטון העריצות, הגזל והטרור הפנימי של הרשות "הפלשתינית" והחמאס, במיוחד לאחר שטעמו מנחת זרועם של גורמים אלה במשך עשרים השנים האחרונות וסבלו מתוצאות תוקפנותם נגד ישראל. אסון אוסלו עבורנו הוא גם נכבת אוסלו עבורם, האמת שהם סבלו מהתהליך הרבה יותר יותר מהישראלים. כך, כמות ההרוגים והנפגעים שלהם עקב האסון הייתה גבוהה בהרבה מכמות הנפגעים אצלנו. מאז האינתיפאדה השנייה חיי רובם הפכו לגיהינום. הם מוגבלים ביכולתם לנוע בשטח, המחסומים ממררים את חייהם, כשבמשך תקופות ארוכות, אינם יכולים להיכנס לתחומי הקו הירוק ולהתפרנס מעבודה שם, לרחוץ בים ולצאת לחו"ל דרך נתב"ג. אחרי הכל, הדבר המטריד ביותר את האדם הממוצע, הוא האבטלה, השכר הזעום, העוני על השלכותיו והגבלות תנועה, שהם מנת חלקם של ערביי יש"ע מאז אסון אוסלו.

 הצפת ההסתה של הרשות כנגד ישראל

הצטברו אינספור ראיות ביחס להסתה ברשות הפלשתינית הנעשית בהנחיה מגבוה, בתקשורת, בחינוך, במסגדים. בנוהג של קריאת כיכרות, בתי ספר ורחובות על שמם של המרצחים הגרועים ביותר וחינוך הנוער והציבור על ערכי הרצח והג'נוסייד של המרצחים. באמצעות חשיפת ההסתה והמסיתים, תוסיף ישראל ותערער את מעמדו של 'הפרטנר' הפלשתיני שהתחזה למתון. גם כאן יש לפרסם ולהציף את המידע הרב שנאגר בנושא ההסתה ברשות הפלשתינית.

כל הפעולות האלה כנגד הרשות הפלשתינית, מטרתם להתחיל לערער את מעמדה, את תדמיתה ואת המוניטין  של הרשות הפלשתינית,  והלגיטימיות הגלובאלית שלה כשלבים חיוניים מקדימים לתהליך החלת הריבונות.

מתקפת הסברה בדבר זכותנו על הארץ הזאת

המונח הנכון לענייננו הוא הסברה ולא תעמולה. הסיבה היא שתעמולה מעצם טבעה מבוססת על שקר, על מניפולציה, על הולכת שולל, על זרית חול בעיניים. הפלשתיניזם כול כולו ומהותו היא תעמולת בדיה החותרת לשמד שמסווה עצמה כתהליך שלום או תהליך מדיני. לעומת זאת כל מתקפות ההסברה של ישראל חייבות להיות מבוססות על אמת. כמו שלצד הפלשתיניזם התייצב השקר, לצד ישראל כעם סגולה חייבת האמת להתייצב, המסרים, האתוס, המתקפות, כולם חייבים להיות מבוססים על אמת לאמתה. אין לישראל מה להסתיר, אחרי הכול ישראל המגשימה את ייעודה, מגשימה את הצדק, את האמת, את הייעוד, את טובת עצמה ואת טובת האנושות והפלנטה, מניעים נאצלים אלה אינם תעמולה ויש לשאתם ברמה.

יש לפתוח במתקפת הסברה, חינוך ותודעה, הן כלפי פנים, הן כלפי חוץ, שהמרכיב המרכזי בה חייב להיות זכותנו על ארץ ישראל המערבית, מכל הבחינות, שאיננה ניתנת לערעור. זכות שהיא קודם כל פועל יוצא של ההבטחה האלוקית, של ההיסטוריה  היהודית בא"י, של נבואות נביאי ישראל, של אלפיים שנות תפילה לשיבה וגעגועים לציון,  ושל התגשמות הנס של שיבת ציון וקיבוץ הגלויות בא"י  אך גם פועל יוצא של החוק הבינלאומי ושל ההתפתחויות המדיניות שחלו באזור מאז שיבת ציון המחודשת.

חוסר גבולות, ועוד חמור מכך, קריאות להקמת מדינה פלשתינית ביהודה שומרון ובקעת הירדן, הם אמירה המגבה את הטיעון שזה אינו שלנו, שאנו רק מחזיקים בזה לצרכי ביטחון, או כקלף במשא ומתן. אז מה לנו כי נלין שאף ידידי ישראל בעולם לא תמיד מבינים מדוע היא מתעקשת להעמיד תנאים כמו הכרה במדינת הלאום היהודי, בעוד שראשי ממשלות ישראל מאז אוסלו מציגים בפני העולם מיצג שבו כביכול האינטרס החיוני שלה הוא דווקא הקמת מדינה פלשתינית. מגוחכת עוד יותר הדרישה מאויבינו להכיר בנו כמדינת הלאום היהודי, בעוד אנו עצמנו טרם הכרנו בכך, הכרה שחייבת להיות מוגדרת בחוק חוקתי מכונן, כפי שטורח חיבור זה לבאר.

מה הפלא שישראל מוגדרת על ידי העולם ככובשת, היא הרי כך היא מגדירה את עצמה, על פי כת המשפטיזציה השלטת,  היא מחזיקה ביש"ע במעמד של 'תפיסה לוחמתית', קרי כיבוש לצורכי ביטחון, ניסוח משפטי תעמולתי שמשמעו: מדינה כובשת. משמעו שטחי יש"ע הם פלשתין.  מדינה שאינה מחילה את ריבונותה בשטח בשליטתה, גורמת בהכרח להסקת המסקנות החוקתיות, התודעתיות, המדיניות מכך. בימים שקדמו להסכם אוסלו, החוק האמריקאי עצמו אסר מגעים עם אש"ף שהוגדר ארגון טרור. אבל מהפך אוסלו הפך את חזון המדינה הפלשתינית ביש"ע לעניין שהוא בלב התקינות הפוליטית הגלובאלית ויותר מכך ככלי לניגוח ישראל המשמש את האנטישמיות הבינלאומית ותאוות השמד הערביות והג'יהאדיות

אם אינך טוען כולה שלי, אלא להפך, טוען שזה שטח פלשתיני ורק שיקולי ביטחון בלבד, מעכבים החזרת השטח שנלקח שלא כדין, מה לך כי תלין על העולם שמאז אוסלו לוחץ על ממשלות ישראל להקים כאן מדינה פלשתינית וקצרה דעתו מלהמתין לכל התפתלויותיה כדי לתרץ את מה שהיא עצמה מגדירה כאינטרס קיומי שלה.

 

המחדל המדיני של ממשלות ישראל לדורותיהן, מאז ששת הימים, שנמנעו מלהחיל ריבונות על ארץ ישראל, דווקא הוא שתרם להיווצרות השד 'הפלשתיני' שמקעקע את הלגיטימיות של ישראל, ומוביל כיום לערעור על עצם זכותה של ישראל להתקיים בכל גבול שהוא, שכבר הפך לנחלת רבים במערב ובקרב מדינאי האומות.

יתרונה הנוסף של מתקפת ההסברה כמהלך מקדים הוא בכך שאינה מחייבת לפחות בשלביה הראשונים שינוי פורמלי במדיניות, בהסכמים ובהתחייבויות, אלא מסתכמת "בהצהרות" והסברה, החושפים במדויק ובאמינות עובדות נחרצות, שאישגם לא האירופאים והאמריקאים לא יוכל להתכחש להן.

היבט נוסף של מתקפת ההסברה היא בהצפת העובדה, על ידי ראיות היסטוריות מוצקות,  שרוב ערביי ארץ ישראל המכונים כיום פלשתינים, הגיעו לשטחי א"י מסוריה, לבנון, עבר הירדן, מצרים, עירק וכו' עם ראשית העליות לא"י מ 1982 והילך לעבוד בבניית הישובים העבריים, בחקלאות היהודית המתפתחת, ובשפע העבודה בתקופת המנדט הבריטי בא"י.

 

 

משאל עם ייחודי בקרב האוכלוסייה 'הפלשתינית

רעיון שתי המדינות כבר נחרת כה עמוק בתודעת העולם עד שהפך לקיבעון, לאובססיה, לקו פרשת המים של התקינות הפוליטית הגלובאלית, עד כדי כך שמנהיגי העולם חשים שהם חייבים לעלות לירושלים, כדי להקדם הקמתה של פלשתין.

כדי לשבור קיבעון גלובאלי זה, אותה אובססיה חולנית של העולם, להקים פלשתין בליבה של ישראל, ובכך לקדם את חורבנה, יש לצאת במהלכים, שנועדו לקעקע את הקיבעון הפוליטי ההרסני הזה.  אחד הדרכים לכך, הוא בחשיפת האמת לאמתה והצפתה בעולם, ביחד לזכותה ומעמדה וקדושתה של יש"ע לישראל ולטובת העולם, במאבקו בג'יהאדיזם. דרך אחרת לקעקוע האובססיה הזאת, היא על ידי הצגת כמגוחכת, להגחיך את תומכיה, להציגם ככלי ריק, בין היתר ניתן לקדם זאת, על ידי הצפת התובנה, שאובססית פלשתין, שמזיקה לא רק לישראל, אלא לעולם כולו, במלחמת העולם נגד הג'יהאדיזם הג'ינוסיידי. קיימים עוד מהלכים והיבטים חשובים שבכוחם יחד להביס את התקינות הפוליטית, לעיתים דווקא תוך שימוש באקסיומות היסוד שלה, כנגדה.

דרך אחת לשבור את הבסיס של התקינות הפוליטית הזאת היא על ידי משאל עם בקרב ערביי יו"ש (ולאחר מכן גם ערביי עזה). העולם דוחף למדינה פלשתינית, כמענה לפלשתינים הנרדפים? נקרא לנערה ונשאל את פיה. נשאל את ערביי יו"ש ואחר כך גם ערביי עזה, נבצע בקרבם משאל עם שקוף ומפוקח בינלאומית, שאותו יש להכין בקפידה.

משאל כזה, כדי שבו תוכל האוכלוסיה לחוות את דעתה באמת, תחת איזה שלטון היא מעדיפה לחיות,  יבוצע לאחר שישראל שישראל תבצע "חומת מגן" 2 תנקה את השטח מכנופיות הטרור וממסגדי ומדרסות ההסתה שמהם צומח הטרור ומשליט את אימתו על האוכלוסייה, על ערביי 67.  

לאחר שהאוכלוסייה תהיה חופשייה מאימת כנופיות הטרור למיניהם, היא תוכל לבטא  את העדפתה החד משמעית, ברוב גדול דווקא תחת ריבונות ישראל.  משאל עם שיערך לאחר הכנה מתאימה של השטח, שבו האוכלוסיה תבחר בריבונות ישראל, על פני כל האופציות האחרות, תוציא את העוקץ  מכל תביעות העולם.

משאל עם כזה יש להקדים בפעולות בשטח. לפתוח בתהליך הסברה מקיף בקרב ערביי יהודה ושומרון. ישנן עדויות אנקדוטאליות רבות וממצאים המעידים שאם תוצג לפני ערביי 67 האפשרות להשתלב בישראל, רובם ייבחרו בשלטון ישראל. בחירה זאת, נשמטה מתודעת התקשורת, אולי בכוונת מכוון, והציבור הישראלי כלל אינו מעלה אותה על דעתו. אבל ערביי 67, לאחר עשרות שנות שלטון האימים והעוני של הרשות והחמאס, ועתה במיוחד נוכח מרחץ הדמים הערבי והאיסלאמי מסביב, חוץ ממיעוט לאומני נאו-נאצי ג'יהאדי, מעדיפה כבר כיום את שלטון ישראל.

כאשר משאל כזה יתנהל בפיקוח בינלאומי, ברמה הגבוהה ביותר של אמינות ושקיפות, והתוצאות תהיינה כפי שתהיינה, ישמיט הדבר את הקרקע מתחת לתביעות העולם.  העולם דואג לפלשתינים, ובכן באו הפלשתינים, ובאורח חופשי בחרו בריבונות ישראל. העולם יובך ויאלץ לאכול את קובעו, תעמולת הפלשתיניזים המתנהלת כאן עשרות שנים, תוצג ככלי ריק.

כדי לקדם הצלחת משאל עם כזה, יש לפעול בנחישות לחיסול פירות הבאושים של ההסתה שהתנהלה מטעם הרשות והחמאס. בעניין זה חשוב להכיר בכך שחלקו של הציבור הפלשתיני מכיר את ישראל, בעיקר המבוגרים שבהם שעוד זוכרים בערגה את שלטונה. על אף ההסתה הנוראה שמבצעת הרשות, הציבור הפלשתיני החל מזמן בתהליך התפכחות מראשות הטרור הפלשתינית, שפעלה כלפי פנים בשיטות טרור, מאפיונריות ועושק האוכלוסייה. מאז הבאתם של כנופיות הטרור מטוניס לישראל, סבלה האוכלוסייה הפלשתינית מנחת זרועם ושחיתותם האכזרית, עד שכיום בכל שנה מהגרים כ-10,000 עד 15,000 צעירים ערבים אל מחוץ לא"י. שנאתה של האוכלוסייה את ראשות הטרור וחרדותיה משלטון דגם עזה יכולים לשמש כמנוף, כפי שיוסבר להלן, אם תנהג ישראל בתבונה.

קודם למשאל העם חיוני לבצע סקר אוכלוסין אמיתי של ערביי יהודה ושומרון ובעיקר אלה המתגוררים בשטחים הנדונים. הסקרים שעד כה ביצעה ישראל ביחס לערביי 67 הם סקרים מוטים ומסולפים ונסמכים על מסע הרמייה הדמוגראפי של הפלשתינים עצמם, מאז 48.  סקר האוכלוסין, יהיה גם מהלך של החזרת מעמדה של ישראל בקרב האוכלוסייה הפלשתינית, שהפך למרמס עוד החל מהאינתיפאדה הראשונה.   למנוע קבלת אזרחות או בעיקר תושבות למסתננים ולאלה שאינם תושבי קבע לגיטימיים של השטחים הנדונים. נתוני אמת של הסקר האוכלוסין, יהוו גם את ספר האוכלוסין המעודכן והתקף, שעל בסיסו יערך משאל העם.

 

מעמד האוכלוסייה "הפלשתינית" עם החלת הריבונות

על ישראל לפתוח במתקפת הסברה בקרב האוכלוסייה הפלשתינית, כחלק בלתי נפרד ממהלך החלת הריבונות; להעביר לאוכלוסייה באמצעות מנהיגי השטח שלה עצמה, שההסתה נגד ישראל הובילה אותם מאסון לאסון ומנכבה לנכבה, וכי ישראל מציעה לערביי ארץ ישראל השתלבות מכובדת לאלה שיהיו לויאליים לישראל. לאלה הרוצים להתעורר בבוקר לחיים של פרנסה וביטחון וזכויות אדם בישראל המשגשגת של המאה העשרים ואחת. ערביי יהודה ושומרון מכירים היטב את יתרונותיהם העצומים של חיים תחת שלטון ישראל, החל בשכר העבודה, בכלכלה, והמשך בביטחון החיים, הרכוש וזכויות אדם.

השתלבות היסטורית מכובדת ומיטיבה, אבל לצידה החובה לנאמנות למדינתם. עניין זה של חובת הנאמנות, הוא בעצם תהליך שימשך כמה עשורים. אין לצפות לנאמנות של כלל האוכלוסייה למדינת הלאום היהודי, כבר במהלך הפתיחה. בשלב הפתיחה, על ישראל להכות את כל כנופיות הטרור 'הפלסתיניסטיות' ולהשיג שיתוף פעולה מתוך הופעתה כחזק ללא עוררין בשטח. במהרה תנהר האוכלוסייה 'להתחבר' לישראל משעה שיתחוור לה שכנופיות הטרור ששלטו בהם מוגרו,  ושישראל מציעה להם עסקה, שהרוב המכריע של האוכלוסייה ייבחר בה.

הפרקים הקודמים על דמוקרטיית הזכויות והחובות ומדינת הלאום היהודי, פרטו את המהלכים החוקתיים, החוקיים, הביטחוניים, שיש לנקוט כנגד הממשיכים בהסתה, חתרנות ועוינות. על ישראל להציג לפני האוכלוסייה גזר גדול, אבל לצדו מקל גדול. רק כך תוחל להתנהל, לנצח, להכיל וגם לקדם שלום פנימי. זוהי השפה אותה מבינים הערבים, שפת המקל והגזר ועל ישראל לנהוג לפי שפת המזרח התיכון.

מדובר בתהליך של דורות, אין להיחפז, דור המדבר "הפלשתיני" שטוף הסתת שנאה, רובו הגדול אינו יכול להיכנס אל הארץ המובטחת, כאזרחים בעלי זכות הצבעה לכנסת, אך הם כן יכולים לגלות לויאליות ולהשתלב ולזכות בתושבות עם כל הזכויות שמבחינתם חשובה בהרבה מאשר אזרחות מלאה. בעולם הטוטליטארי ממנו באו, זכות ההצבעה היא תרמית ואחיזת עיניים והאוכלוסייה מטבעה חסרת כל אמון ובעצם חסרת כל תודעה ביחס למהות הדמוקרטית, לזכות הבחירה. כל הערכים הדמוקרטיים של העולם המערבי, זרים להם. אין הם ציבור דמוקרטי שמבין ומממש את זכות ההצבעה שלו. זוהי נקודת המוצא. ההוכחה לכך הם ערביי מזרח ירושלים, שרובם הגדול סרבו לאפשרות האזרחות והיא מעולם לא עניינה אותם. מה שמעניין אותם היא תעודת הזהות הכחולה, המאפשרת להם לעבוד בישראל לשמור על רמת חיים, להתרפא בבתי החולים בישראל, לקבל ביטוח לאומי, גן העדן הגיהינום שאותו הם מכירים היטב של אחיהם בגדה ובעזה, חסרי תעודת הזהות הכחולה. תעודת הזהות הכחולה הופכת את ערביי ישראל לאנשי העולם הראשון בעוד 100 מ' משם שורר העולם השלישי המתפורר על כל מוראותיו.

יש לפתוח בפני ערביי ארץ ישראל שני ערוצים. אלה הרוצים להשתלב בשלום, ולהיות חלק מדמוקרטיית הזכויות אך גם החובות, יזכו לכך, בכפוף לתהליך בקרה שינוטר ביטחונית ושיוכל להסתיים באזרחות ישראלית. אלה הממשיכים בעוינותם יוכלו לקבל פיצוי כספי נדיב ואשרת הגירה לכל החיים ולעזוב לארצות אחרות. אופציית הגירה מרצון היא נדבך חשוב  במדיניות ישראל כלפי אזרחיה, העוינים

עלינו לשכנעם ששוב לא נשליך אותם טרף לכנופיה הטוניסאית. מי שירצה יוכל לקבל פיצוי כספי ולעזוב לארצות אחרות. נעודד אותם לעשות זאת. אבל את אלה שירצו להישאר, נשתף בציוויליזציה של ישראל של העם החי על פי חוקיו הרוחניים של אל אחדדמיטרי רדישבסקי – 'ציונות אוניברסאלית'

לפי ממצאים גנטיים וגם לפי ממצאים בשטח, חלק מערביי ארץ ישראל הם ממוצא יהודי שהתאסלמו במהלך הדורות, ברצון או בכפייה. גם דוד בן גוריון והנשיא השני יצחק בן צבי היו מודעים לכך, כפי שציין בן גוריון שכתב "ברור שרבים מהפלחין הם צאצאי יהודים שהמירו דתם בעל כורחם, הם אהבו את הארץ יותר משאהבו את הדת" כלשונו. לכן חזון ארוך טווח וצודק חייב להחיל בתוכו גם אופציה של שיבת נידחי ישראל לעם ישראל בתהליכים ארוכי טווח, מנוטרים בקפידה ותואמים את ההלכה היהודית. אכן נדרשת כאן מידה רבה של התגברות על עמדות מקובעות, כדי לקבל זאת.

זאב ז'בוטינסקי התייחס לעניין עוד במאמר על ארץ-ישראל ה-'דו-לאומית' שכתב בשנת 1926 (11 שנה לפני ההמלצה הראשונה לחלוקת הארץ, ע"י ועדת פיל): "למרות כל הזכויות [שתינתנה למיעוט] וקיומן הקפדני ביותר, יתחיל המיעוט ויעיד על כך היושב בשמיים שאין אנו רוצים בזאת כלללהתבולל במידת-מה [בקרב הרוב היהודי]".

אופנסיבת הסברה כנגד הרשות הפלשתינית

·         תוצג העובדה שמבחינת האיסלם, כל המוותר ללא-מוסלמים בהסכם על שטח שהיה אי פעם בריבונות איסלמית הוא בן מוות. לכן, כל מנהיג פלשתיני הנושא ונותן עם ישראל יתחבל כל תחבולה כדי לא להגיע להסכם עם ישראל, ולהטיל עליה את נטל האשמה. אפילו מנהיג חזק כערפאת היה תחת איום חיסול אם היה מוותר על פלשתין. לא כל שכן מנהיג חלש כאבו מאזן שלא יחלום לחתום על הסכם עם ישראל.  התנגדותו הנחרצת של אבו מאזן להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי הינה מבחינתו תחבולה מצוינת לא להגיע לעולם להסדר.  ייתכן שראש הממשלה יודע על כך 'וזרק לו את הסולם הזה' כדי שיטפס על העץ וימלט מהסכם שהוא  אובדני לשני הצדדים.  

·         מעולם לא הוצגה על ידי ממשלה בישראל  הדרישה הנחרצת מהרשות 'הפלשתינית' לוותר על ההסתה הנאצית באופייה שהיא נוקטת, ולעומת זה טורחים לדרוש מהאויב להכיר בישראל כמדינת הלאום  היהודי, הכרה, שישראל עצמה טרם הכירה בעצמה, בחוק חוקתי מחייב מבחינת הגדרתה העצמית.  

·         תוצף העובדה שלא קיים כלל סכסוך על גבולות, כי אם על כוונותיו של הצד הערבי והאיסלאמי מזה כמאה שנה למחוק את ישראל מהמפה ולהשמיד את היהודים.

·         יוצף המידע החושף את ההסתה הנוראה של הרשות הפלשתינית כנגד ישראל ותושביה היהודים בבתי הספר,  במסגדים, במדראסות וברחוב הערבי והעולמי.

·         תוצפנה ההפרות המתמידות והיסודיות של הרשות הפלשתינית ביחס למהלכי ומתווי ההסכמים עם ישראל. על ישראל לתקוף את הרשות, בכל הכלים ההסברתיים העומדים לרשותה, כדי לערער את הלגיטימיות הבינלאומית שלה.

·          ינוצל היבט נוסף, שעד כה נעשה בו שימוש מועט, והוא חשיפת פשעיה הנוראים של הרשות הפלשתינית כלפי אוכלוסייתה.

 

לתהליך אוסלו על כל נזקיו יתרון אחד: לפני התהליך היו לנושא הלאומיות הפלשתינאית והפת"ח תומכים בשטח, שחלקם ביצעו פעולות טרור נגד ישראל. אבל בהמשך התברר לפלשתינים שהתהליך הכניס להם כאלה עיזים, עד שהם, כולל התומכים בעבר בטרור, יעשו עכשיו הכול על מנת להפטר מהן.

ערביי יהודה ושומרון מבינים היטב כי האופציה השנייה העומדת לפניהם, אם ישראל תסתלק, היא אופציית מרחץ הדמים, העוני והפליטות וחוששים מאוד להסתפח לאוקיינוס הסבל שמסביב. מניסיונם של הפלשתינים תחת שלטון החמאס, הם למדו שהחמאס בדרך כלל פחות מושחת מהרשות הפלשתינית, אך אכזריותו והטרור הפנימי שהוא מטיל על התושבים עצמם, בתוספת אי-יכולתו המוכחת לנהל מדינה, משמעותם אחת עוני ופנאטיות דתית. לכן האוכלוסייה ביו"ש אינה ששה לשלטון החמאס. למרות זאת, כיוון שלחמאס רשת שטח צפופה ויכולת שליטה, בעיקר באמצעות המסגדים והמדראסות, סביר שבבחירות שתערכנה בינו לבין הפת"ח תהיה ידו על העליונה.

יעדי מתקפת ההסברה לערער את מעמדה של הרשות ואת הלגיטימיות הבינלאומית שלה ואת התרומות שהיא מקבלת. מתקפת הסברה נכונה ובעלת תנופה יכולה לגרום לכך תוך זמן קצר למדי. אובדן הלגיטימציה הבינלאומית של הרשות, גם תוך הדגשת העדפתם של רוב ערביי יו"ש לחיות תחת שלטון ישראל,

פעילי שטח בקרב הפלשתינים הציגו לפני גורמי ביטחון בישראל בתיווך צבי מסיני, קאדר של הנהגות מקומיות הכמהות לשיתוף פעולה הדוק עם ישראל, להחליף את הרשות ולסייע לישראל לנהל את השטח. מדובר במנהיגי חמולות, אסירים משוחררים בעלי מעמד בכיר בשטח, אנשי מנגנוני הביטחון הפלשתיני, גם מדרגים גבוהים ובעלי השפעה מקומית, וגם בעלי תפקידי מפתח מהשורה השנייה ברשות. הגיעו הדברים לידי כך, שפרט לכ-700 הגנבים בצמרת, סקטורים נרחבים באוכלוסיית ערביי יו"ש, מוכנים לשתף פעולה עם ישראל, באופן שיכול להדהים את מי שאינו מצוי במתרחש מתחת לפני השטח. חשוב גם לפתח את שיתופי הפעולה שכבר נוצרו בין גורמים בהתיישבות היהודית ביו"ש לבין מנהיגי שטח באוכלוסייה. השייח אבו חאדר ג'עברי, "שייח השייחים", התפרסם בכך, ומארח בפומבי את ראשי ההתיישבות היהודית ביו"ש באוהלו. השייח, שהוא לכאורה היוצא מהכלל, הוא המאפיין את רוב הציבור, ונבדל ממנו בכך, שמעמדו הביטחוני החזק מספיק ויוקרתו האישית, מאפשרים לו לצאת פומבית כנגד הרשות, בעוד אחרים מסתכנים מאוד בעשותם זאת, ונמנעים מחשיפה בפומבי של עמדותיהם נגד המאפייה השלטת.

על ישראל להיכנס לשטח, להדביר את כנופיות הטרור, מתוך מטרה להישאר. האוכלוסיה ברובה תתחיל לשתף פעולה עם ישראל, אבל חשוב שידעו שאנחנו נשארים שם לתמיד, שלעולם לא נחזיר לכאן את כנופיות 'הפלשתיניזם' והג'יהאדיזם.   במציאות כזאת יתגלה שמאות ערבים בעלי השפעה ישתפו פעולה עם ישראל.

העולם הפך אובססיבי ביחס לסכסוך הישראלי-פלשתיני, הנתון במבוי סתום מזה עשרות בשניםבהציגה פיתרון בר-קיימא לבעיית ארץ ישראל-פלשתין, תדרבן ישראל ותאיץ את כל הצדדים המעורבים, ארה"ב, חלק ממדינות ערב ואירופה, להתבונן בעין אוהדת במהלך חדש, הניתן לביצוע במציאות הפוליטית והמדינית הקיימת, תוך שהוא נהנה מתמיכת רוב הציבור הישראלי ורוב ערביי יהודה ושומרון.

הדחליל הדמוגרפי

לכאורה החששות הדמוגרפיים, יותר מכל גורם אחר, הם שמנעו מכל ממשלות ישראל בעבר להחיל את ריבונותה על יש"ע.  החשש הזה קיבל את ביטויו באיום שבו הילכו עלינו אימים בשמאל ובתקשורת, "אם לא נסתלק מהשטחים תקום כאן מדינה דו-לאומית". האיום הדמוגרפי, או אולי מוטב לומר הדחליל הדמוגראפי, משמש ככלי תעמולה ראשון במעלה של תומכי פיתרון שתי המדינות.

הדמוגרפים 'האוסלואידים', לרבות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משתמשים במספר מנופח של ערביי יו"ש כולל ירושלים אולי כדי להלך אימים על הציבור בישראל, לטובת קונצפציית "שתי המדינות". לטענת דמוגרפים אלה, מספרם של ערביי יו"ש  עומד על כשניים וחצי מיליון. זהו מספר מנופח, המתבסס על התרמית הפלשתינית בנושא מאז 48 וכמו כן ביודעין סופר פעמיים את ערביי מזרח ירושלים.

יש להיות מודעים לזיופים העצומים של מספריהם של הפלשתינים החל ממלחמת 1948. המספר האמתי של הערבים תושבי הקבע ביהודה ושומרון, על פי יורם אטינגר, עומד על כמיליון וחצי, ולפי צבי מסיני על כמיליון אחד, לא כולל את תושבי מזרח ירושלים, שעליהם ממילא חל החוק הישראלי.

הדמוגרפים מטעם מתעלמים גם מהיקף ההגירה הגדול של ערביי יו"ש, עשרות אלפי צעירים מדי שנה שמהגרים משטחי יש"ע. לאחרונה גם נודע בתקשורת הבלתי משוחדת, על גל ההגירה של צעירי עזה לאחר צוק איתן, הגירת ייאוש בספינות רעועות, שעלתה כבר בחייהם של קורבנות רבים.

יורם אטינגר טוען שהאיום הדמוגרפי שדרכו מנסה השמאל להלך עלינו אימים הוא דחליל גדול, וכי המגמה הדמוגרפית דווקא נוטה לטובתנו.   כך סובר גם המזרחן ד"ר גיא בכור.

מי שולט על מדינת הלאום

אולם, העיקר איננו המספרים כי אם הסוגיה, מי שולט על מדינת הלאום היהודי, מיהם האזרחים בעלי הכוח הפוליטי של מדינת ישראל. בפרק על דמוקרטיית הזכויות והחובות בואר ופורט עקרון האזרחות המותנית, שמנטרל מראש כל חשש לרוב אנטי חוקתי, שיאיים על מדינת הלאום היהודי.  כך מעוקר משורשו האיום הנוגע לכוח הפוליטי של ערביי יש"ע, לא רק מבחינה פרקטית (כפי שמתרחש לגבי ערביי מזרח ירושלים, שרובם הגדול אינו מבקש כלל אזרחות ישראלית) אלא אף מבחינה עקרונית, חוקתית, ביחס לכוח הפוליטי של הערבים ברחבי 'מדינת ישראל השלמה'.

לאחר עשרות שנות הסתה ושנאה וחוסר כל תודעה דמוקרטית. רובם הגדול יהיו במעמד של תושב קבע לא יידרשו ולא יקבלו את זכות ההצבעה לכנסת. הניסיון עם ערביי מזרח ירושלים מלמד, שאף ללא הצהרת נאמנות, רובם המכריע  סרב להצעת האזרחות המלאה ומעדיף תושבות בלבד.

 

מתווה החלת הריבונות

מתוך דברי אליקים העצני:  יש להבין שהמילה אוטונומיה אין לה שחר, אין לה בסיס לעמוד עליו, אלא אם היא על מצע של ריבונות. זאת הייתה השגיאה של בגין, שעל תשתית של ממשל צבאי, הוא רצה לבנות להם אוטונומיה, אבל זה נגמר במדינה. לעומת זאת אם המצע הוא ריבונות של ישראל, והכנסת מחוקקת את האוטונומיה, על אותו שטח שתחליט ובאותם סמכויות שתחליט, אז הסוס אינו יכול לברוח מהאורווה, הוא כבר קשור. השלב הבא צריך להיות, ועל זה שיריבו איתנו, שאנחנו מכריזים ריבונות על שכם, ומעניקים אוטונומיה, יימצאו מספיק ערבים לאייש את המשרות, אין שום בעיה. יש לנו אב טיפוס שהצליח מעבר לכל מה שאפשר לשער, ישראל עשתה ניסוי רחב היקףכ 300 אלף ערביי ירושלים, ערביי 67 בירושלים שהחילו עליהם את הריבונות הישראלית, ללא משא ומתן, ללא ניירות, ללא חתימה, ללא כלום, וזה הצליח לא למרות שלא היה משא ומתן, אלא דווקא מפני שלא היה משא ומתן, מפני שלא חתמו על שום דבר. מי שבקיא בהווי הירושלמי, יודע שזה לא יאומן עד כמה הניסוי הזה הצליח, לי היו הזדמנויות להתנסות בכך בבית חולים בירושליםכנסו לקניון מלחה, כנסו גם לקניונים של רמי לוי ביהודה ושומרון ותראו את הדו קיום, השלום עצמו, מפני שלא חתמו על שום דבר. אם תבקש מהערבי הזה, שמשתף אתך פעולה בירושלים בחיי היום יום, שיחתום שהוא מוותר על יפו או אפילו על תל אביב, אבאדאן, לעולם לא. ובכן יש לנו כאן אב טיפוס, מדוע הערבים בירושלים בכל הסקרים, למעלה מ 60 אחוז, מעדיפים שלטון ישראלי, לא בגלל תכנית באזל, אלא מפני שיש ביטוח לאומי, מפני שיש להם יותר סיכויים כלכליים, מפני שיש להם שלטון החוק, ביטחון החיים והרכוש, ששווה הרבה מאוד, לעומת המצב בשכם, מפני שיש להם שירותי בריאות הגונים, וזה שקול כנגד כל הבלופים האחרים. את הפרדיגמה הזאת אנחנו צריכים פעם אחת ליישם מבלי לשאול, על איזור C וביחס ל A ו B זאת האוטונומיה שלכם, ופעם ראשונה מישהו בשכם יוכל להגיע לים, הם אומרים אנחנו לא יכולים לראות את הים, אז יהיה שוב חופש תנועה בכל הארץ, גם ב A ו B כי זה יהיה שטח ריבוני ישראלי, עם אוטונומיה פלשתינית. לצאת לעולם עם תכנית, עם אמירה. בתחום הדקלרטיבי, כאשר הצד השני מצהיר על ריבונות פלשתינית, ראש ממשלת ישראל, מסרב להשיב שלנו יש תביעת זכות על הארץדו"ח השופט אדמונד לוי ז"ל, זאת התשובה על אתגר הריבונות הפלשתינית, מפני שהוא אומר, אנחנו לא כובשים, לכל היותר יש כאן שטח במחלוקת, ואם כך, הצד הפלשתיני במחלוקת אומר, כולה שלי, זאת פלשתין, זה שטח בריבונות פלשתינית, ובכן מה אומר הצד הישראלי, אפילו חציה שלי אינו אומר, הוא לא אומר כלום ונתניהו גנז את הדוח הזה, הוא לא רוצה שהממשלה תאמץ אותו והוא גם אינו מיישם אותו, הוא הרי היה צריך לקחת את הדו"ח הזה, שאיש הרי אינו יכול להטיל ספק במומחיות ובמקצועיות שלוולנופף בו ולומר, זאת העמדה הנגדית של ישראל, הצד השני אומר כולה שלי, אנחנו אומרים כולה שלי. אחרי שאמרת כולה שלי, על הבסיס המקצועי שאי אפשר לערער עליו, אתה עושה ופועל בהתאם. אולם כל זה לא נעשה. הרץ הפלשתיני הקדים אותנו ועבר אותנו ואם לא נתאמץ מיד ונפעל ונשב אם לא נפעל ומיד בתחום הריבונות, הם עלולים להקדים אותנו, חס וחלילה

קנטונים ערביים,  כשלב ביניים בהחלת הריבונות

גם מהלך חלקי של החלת ריבונות, הוא מועיל כחלק מתהליך שנועד להכין את תודעת העם והעולם לשינוי מהלכה של ספינת ישראל ב180 מעלותייתכן שבפועל יתחולל השינוי בהדרגה: תחילה ייושמו המלצות דו"ח אדמונד לוי ולאחר מכן תוחל ריבונות על שטחי C. הפתרונות המציעים אוטונומיה "פלשתינית" בעריהם, או אוטונומיה בשטחי A ו B או אמירויות פלשתיניות, או קנטונים הם טובים לשעתם.

נקודת המוצא לגישות אלה, אם בגלוי או במובלע, היא שאין לנו כל עניין לשלוט על האוכלוסייה הערבית, אין לנו עניין להתערב בחייהם ויש לאפשר שלטון עצמי 'פלשתיני'.

 

מנגד, חיבור זה טוען שכל מתן שלטון עצמי לערביי יש"ע, הוא טוב ויפה לשעתו, כהסדרי מעבר; אולם בסופו של תהליך, על ישראל לקחת אחריות מלאה על הארץ ועל האוכלוסייה. הן לאור הציווי האלוקי, הן לאור הזכויות ההיסטוריות, והן לנוכח תביעות המציאות הלוחצות' על ישראל להחיל את ריבונותה המלאה הסופית והמחייבת על כל ארץ ישראל המערבית.

 

יש להכיר בכך שגם שלטון אוטונומי למחצה של ערבים בריכוזי האוכלוסייה שלהם, בהן שלטת התרבות, הפוליטיקה והאסטרטגיה הערבית-אסלמית, יהפוך שטחים אלה לערי מקלט של טרור, פשיעה, תעשיית גניבת רכבים ופריצות, שחיתות  קשה, זיהום אקולוגי, וחמור מכך, מוקדי הסתה ג'יהאדיים במסגדים, בתקשורת ובחינוך, קרקע פורייה לטרור.  

 

לכן אם ישראל רוצה להכיל ולקדם מהלכים לקראת דו קיום עם ערביי ארץ ישראל, עליה להחיל את שלטונה המלא עליהם, לרבות בחינוך, בהשכלה, בשוק העבודה, בדמוקרטיות, בשקיפות וטוהר המידות של השלטון המקומי. כל תחום שבו נשאיר לערבים את השלטון ואת הטון, משמעו, להשאיר מורסה ממאירה ולסכן את הביטחון הלאומי.

 

נגיעה בהתחברות – מתוך משנתו של צבי  מסיני

כבר על ידי ידי דוד בן גוריון ויצחק בן צבי, ובעשור האחרון בעיקר על ידי צבי מסיני (ותנועת ההתחברות שהקים)  הועלו טענות, שקיימים ממצאים שחלק מאוכלוסיית הארץ הערבית  ובעיקר הפלאחים תושבי ההר והבדואים, מוצאם מעם ישראל. כלומר הם "זרע ישראל" יהודים או צאצאי עשרת השבטים, שאבות אבותיהם אונסו להתאסלם במשך הדורות ועקב כך איבדו את זהותם היהודית. גם מחקרים גנטיים בינלאומיים שנערכו במספר מוסדות אקדמאים מכובדים בארץ ובעולם, הצביעו על קירבה גנטית מובהקת בין היהודים לערביי ארץ ישראל. בטענות אלו  יהיה כדי לסייע בהצלחת המהלך ובהשלמתו כמוסבר להלן. כבר בשלב הראשון להסדר יופצו המחקרים בקרב שתי האוכלוסיות וישמשו להורדה משמעותית של מפלס השנאה ביניהן. לפי הניסיון בשטח - הספרים  בנושא מוצאם היהודי  של רבים הקרויים פלשתינים, שהפיץ צבי מסיני בקרב 'הפלשתינים' יש בהם כדי להוציא את העוקץ מרובן של אותן צרעות.  בהמשך, לכשיתאפשר הדבר על ידי מדינת ישראל. סביר שחלק מ'הפלשתינים' יחפצו  להפוך לנאמני ישראל ולהיספח לעם ישראל המורחב, תוך אימוץ המוסר היהודי דרך תשע מעשר הדיברות (ללא מצוות שמירת השבת) ובראשם המצוות לא תרצח ולא תגנוב ומבלי להמיר את דתם, בדור הראשון. אצל חלקם יתחולל תהליך ארוך טווח, של התחברות אמתית לעם ישראלשיתבסס על המרכיבים הבאים:

נאמנות מוכחת ועמידה בחובות לרבות שירות צבאי או שירות לאומי.

לימודי השפה העברית, קריאה וכתיבה, בלימודי הליבה בהיסטוריה של עם ישראל ושל ארץ ישראל (כולל תולדותיהם האמיתיים של תושבי ארץ ישראל מאז חורבן בית שני, עם דגש על מוצאם של חלקם מבין הנקראים כיום פלשתינים), ארון הספרים היהודי ובראשו התנ"ך.

בסופו של התהליך הם יוכלו לזכות "בזכות השיבה" – שיבה-הצטרפות לעם ישראל המורחב וקבלת אזרחות ישראלית.

ייתכן שחלקם אף יתגייר על פי ההלכה ויהפכו ליהודים. בעניין הצורך בגיור מלא או רק בטבילה סמלית יהיה צורך לדון יותר לעומק על ידי הסמכויות ההלכתיות המתאימות.

המבוי הסתום ביחסי יהודים/'פלשתינים' לא ייפתר על ידי עוד מאותו דבר, די להטיח ראשנו בקיר מתווה אוסלו עד זוב דם וללא כל הצלחה.

עדיף לצאת במתווה אשר הופך את תהליך אוסלו על פניו, ודווקא משום כך יספק מוצא מציאותי וקביל לסכסוך, שהוא גם צודק, גם מחזק את הביטחון וגם בר הגשמה, ותוך קביעת גבולות הקבע ברי ההגנה של ישראל.

אין מדובר בסכסוך רגיל, ולכן גם פתרונו לא צריך להיות שגרתי אלא יצירתי ונבואי. הפלשתינים דוחים כל היגיון של הפקת בצע או כל פתרון ש'ישתלם' להם, מפני שהם מונעים מכוחה של אמונה - שטנית ככל שתהיה, אבל בכל זאת אמונה. אמונתנו צריכה להיות חזקה יותר עלינו להציע להם מטרה בעלת עוצמה ונעלה יותר מן הכליפות או המדינה האיסלאמית, עלינו להובילם אל המטאפורה הכלל-רוחנית המרוממת, שהאידיאל שלה יכול להתבסס לא רק על התורה אלא גם על הקוראן: "ואחרי כן אמרנו לבני איסראיל: 'התיישבו בארץ (הקדושה) וביום האחרון (באחרית הימים) תופיעו בפנינו יחדיו" (סורה 17, 104)      דמטרי רדישבסקי 'ציונות אוניברסאלית'

 

 לתקוף, לא להתגונן

 

כן ידידי היקר, עיין בעובדות ההיסטוריות ותראה שהפכו, בעזרת שטיפת מוח פנאטית, את הקרבן לתוקפן, את הצדק לאי צדק, את האמת לשקר, את המציאות למין טירוף והזיה לא רציונאלית. 

 

הרב שלמה אבינר

 

ואת המותקף למתנצל

 

המהלכים שתנקוט ישראל, בהחלת הריבונות, עלול לגרום גל לחצים בינלאומי. כאן יהיה מבחנה הראשון של ישראל החוזרת לעצמה, לעמוד לא רק כקיר ברזל נגד לחצי האומות, אלא להדוף אותם כשישראל תוקפת את תוקפיה, לא מתנצלת ולא מתגוננת, תוקפת, באופן מנוגד תכלית שינוי מנוהגה עד כה, לא מתנצלת ומפייסתדוברי ישראל מן הדין שיישמעו כך: "לפני שבעים שנה התחוללה שואת היהודים , אירופה ואומות העולם עמדו מנגד במקרה הטוב ולא מנעו ולא הצילו את היהודים מהשואה, גם כשהיה הדבר אפשרי. ארה"ב עצמה מיאנה להפציץ במטוסיה את מסילות הברזל שהיוו את תשתית תעשיית ההשמדה, צרפת נרתמה למכונת ההשמדה הגרמנית וכך עמי מזרח אירופה שהתנדבו לסייע לנאצים להשמיד היהודים. התקינות הפוליטית הרווחת בעולם ביחס 'לפיתרון שתי המדינות', משמעה לקדם שואה נוספת לעם היהודי  בארץ ישראליתרה מזאת, אומות אירופה גם מסייעות לגופים ישראלים שמאלנים שפועלים לסרס את חיילי צה"ל ונותנים רוח גבית לתנועת ה BDS. אולם חרף  שואת היהודים באירופה, הקים העם היהודי מדינה יהודית ודמוקרטית משגשגת וכוחו רב עמו. הפעם ישראל לא תלך כצאן לטבחיש לגרום לכך, שעמי אירופה שנציגיהם עולים לרגל לירושלים, לנזוף בנו, יצאו מאתנו נזופים, על הסכנות שברצונם להמיט על היהודים בארצם, על הצדקנות שמשמשת כסות להמשך האנטישמיות. לא נשמש יותר מדינת השעיר לעזאזל של העולם, לא נסבול יותר את האנטישמיות האירופית במסווה של דאגה לזכויות האדם הפלשתיני, לא נישא יותר את הצביעות, הזיוף והרשע המתחפשים לצדק.

 

אם סוף סוף אנו, היהודי הקולקטיבי ישראל נקום ונענה אחת אפיים  למגנים ולתוקפים אותנו מבין אומות העולם, דווקא נזכה לכבוד הוקרה ויוקרה. על היהודי הקולקטיבי לקרוע לגזרים את התקינות הפוליטית העולמית ולהציג את "האופק המדיני" אליבא דאירופה ואובאמה, כפי שהוא באמת: Two States Suicide. עלינו לגבות את עמדתו בעוצמה צבאית ונחישות לאומית, יחד עם זכויות אדם מלאות לכל יושבי הארץ, בחינת 'משפט אחד יהיה לכם ולגר בתוככם'.    בעשותו זאת, יסמן בכך העם היהודי את היותו העם המנהיג והחלוץ, היזם  והמודל לפעולה, אור לגויים הלכה למעשה.

 

לתקוף, להתקיף את התוקפיםבמציאות שבה ישראל תמרנה את עצמה עד כה, טקטיקה זאת היא כה חשובה עד שהיא הופכת לאסטרטגיה. בעימותים עתידיים, יש לקרוע מיד את מסכת השקרים מעל פניהם של מאשימי ישראל בקיצוניות ובאפרטהייד, ולא לחשוש להציגם כמות שהם:   אנטישמים, המתחפשים "לתעשיית שלום" ותעשיית "זכויות אדם" ותחת מעטה צבוע זה דוחפים את ישראל לתהום בכוונת מכוון. דווקא התקיפות והאסרטיביות של היהודי הקולקטיבי ישראל, כלפי מגמות השנאה כלפיו, דווקא היא שתוליד הערכה וכבוד ליהודי הקולקטיבי החדש, שאינו מרכין ראש ומפייס את אדונו הפריץ, המשיב מנה אחת אפיים לתוקפיו; ההתקפה והגאווה הלאומית האסרטיבית הם שינטרלו את שורש השנאה האנטישמית ששואבת את תעצומותיה, דווקא מהיהודי החלש, המתרפס,  הצבוע וחסר היושר.

 

שיקום סוף סוף היהודי הגאה והישר, ההומאני ושוחר החירות, שוחר הצדק וזכויות האדם באמת, גם זכויות האדם היהודי.   דווקא יהודי זה, המגשים את ייעודו, כמתואר בחיבור זה, הוא יזכה לא רק להערכת העולם, אלא גם להערצתו ולזכות הגדולה להיות אור לגויים.

 

רק כך העולם ושונאינו מבית יתחילו לכבד אותנו, רק כך נחלץ מעמדת "ילד הכאפות" של העולם, השעיר לעזאזל שלו, אם כיהודים פזורים ועם כעם המקובץ בארצודווקא התקפת נגד של היהודי, לא התרפסותו הם שיזכו להשתאות הגוי, וכל זאת כחלק מאופנסיבת ניצחונות ישראל שמהווים מודל פעולה ומענה נכון למתקפת הג'יהאדיזם הגלובאלי. יש להתייצב קבל עם ועולם ללא מורא, מארץ קטנה עם ייעוד גדול, ולומר חד משמעית, שכל התערבות במתרחש במדינת ישראל הוא בחישה בענייניה הפנימיים שאותה לא נסבול. דווקא אם הטון יהיה תקיף ולא פחדני, הגוי יופתע ויוקיר. עמידה איתנה, תקיפה ואסרטיבית היא שתזכנו מצד הגויים בכבוד ושיקול דעת מחודש. מה גם שישראל תפרוס את תכניתה לחירות וצדק מלאים לכל תושביה החוקיים של הארץ הזאתתקיפות, אך לצדה גם צדק וזכויות אדם מלאות, זולתי הזכות להשמידנו מבפנים.

 

יש להבין את ההקשר המדיני, צבאי תודעתי הכולל שבו יתרחשו הדברים. מדינה יזמית ופורצת דרך צבאית וביטחונית, מעצמה כלכלית, כפי שמבואר בספר השני על חירות כלכלית, שחקנית מובילה בטכנולוגיות המידע, בפיתוחים, בהמצאות, יזמית, מובילה ברפואה, בריפוי הסביבה, באנרגיה סולארית, מדינה מובילה ומתוות דרך במאבקו של העולם באיסלאם הג'יהאדי, מביסה צבאית וביטחונית את אויביה כפי שיבואר להלן בפרק צבא טכנולוגיה לישראל בוטחת בעצמה, מבינה את ייעודה הנוכחי במכלול הנס של שיבת ציון.

 

ישראל חייבת, וגם לא תוכל להימנע, מלהחיל ריבונותה המלאה על כל ארץ ישראל המערבית, תוך לקיחת אחריות על המתרחש בארץ זאת.  מערכת צוק איתן למדה אותנו כי גם ביחס לעזה, ככל שנרצה לברוח ממנה, ככל שנמאס בה ונרתע ממנה, עזה לא תרפה מאיתנו, עזה תסרב לתת לנו מנוח. גם אם נביס את החמאס ואחר כך נצא, מה  הלאה?  הגד'יהאדיזם, ישוב ויכה שורשים וגם ייתמך על ידי האנטישמיות הבינלאומית.

 

גם בנושא החלת הריבונות, האפקטיביות של המהלך, הצלחתו הגורפת, מותנית בשאר המהלכים שיש לנקוט, בו זמנית, בכל מגוון התחומים שהחיבור מונה. זו אותה סינרגיה, שבה השילוב הבו זמני של המרכיבים, הוא שמקנה את אותה מסה קריטית הנדרשת לפריצת הדרך הגדולה, להצלחת הטרנספורמציה הנדרשת עתה להתעלות לעידן אחרית הימים. להמחשה, אפשרי, שרק מהלך החלת הריבונות המתואר כאן, ללא כל מעש בתחומים של התקומה הלאומית, המהפכה הכלכלית, ההתעצמות הצבאית, עלולה חלילה להיכשל, למשל מתוך שאומות העולם, יתנגדו, יערימו קשיים ויחבלו במהלך החלת הריבונות, ואף יבודדו ויחרימו את ישראל. המהלך הסינרגטי הגדול המתואר כאן יבטיח את הצלחת המהלך גם מבחינת העולם.

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים