פרק  י"ד'

לגאול את תותח הלייזר המהפכני

בעת כתיבת דברים אלה, בראשית 2012, ריכוזי האוכלוסייה הגדולים והתשתיות החיוניות חשופים לאיום של עשרות אלפי טילים מונחים  מתוצרת איראן, צפון קוריאה טורקיה ורוסיה. טילים אלו הם בעלי דיוק של מטרים ספורים ממטרת היעד ויותר מונחי GPS אשר ידייקו כחוט הסערה, ובעלי כוח הרס הולך וגדל עם חלוף השנים. נחזו תסריטי בלהות לגבי מתקפת טילים כוללת על ישראל. מתקפה כזאת יכולה לשתק את החשמל, את המים, את הכבישים, את מסלולי ההמראה ומחנות צה"ל. בפעולה קצרה, בשעות ספורות, האויב עלול לרוקן את מאגרי טיליו במתקפה קטלנית על העורף והתשתיות בישראל. בתרחיש כזה יש צפי של עשרות אלפים  ויותר נפגעים ישירים ונפגעי משנה, אלפי הרוגים, אנדרלמוסיה רבתי, בתי החולים משותקים, צירים מרכזיים נחסמים, שירותי החירום לא מתפקדים, מחנות הצבא אינם ממוגנים כדבעי, שזהו איום אסטרטגי שיכול להיות גורם מכריע.

מיתוס ההצלחה המיוחס לכיפת ברזל, מבוסס על מכונת תעמולה שמתפקדת היטב.  בפועל "כיפת ברזל" חסרת מענה אפילו לפגיעות הקסמים והרקטות באוכלוסיית שדרות וכל התחום שמתחת ל 15 ק"מ מהגבול, שזה היה ייעודה המקורי של הכיפה וגם בכל המרחב המרוחק יותר שהיא אמורה להגן עליו אליבא דמפעיליו, אחוז ההצלחה האפקטיבית של הכיפה, הוא נמוך בהרבה מהתעמולה של מערכת הביטחון ברוח גבית של התקשורת. שאלה אחרת היא המענה לאיום הטילים הבליסטיים המדויקים וגם טילי שיוט, על כל ריכוזי האוכלוסין הגדולים של ישראל. ישראל פיתחה את טיל יריחו וגם זכורים טילי הפטריוט, אבל כל אלה מיושנים לעומת המענה במהירות האור גם לטילים מרחיקי הטווחלהלן, מובא תקציר מנהלים של ד"ר עודד עמיחי שהוא חלוץ הייזום ופיתוח נשק הלייזר האפקטיבי, שהבשיל ליכולת מבצעית כבר לפני כעשור, אך לפי שעה נזרק לפח על ידי מערכת הביטחון ומוטל כאבן שאין לה הופכין במדבריות ניו מקסיקוגם כאן בתחום נשק ההגנה והירי בכלל יכולה וחייבת ישראל להיות החלוץ, ההולך לפני העולם החופשי, נדרשת רק החלטה פוליטית לשים קץ לטירוף המערכות של מערכת הביטחון בנושא, ולהפוך אור לעצמנו ולגויים, גם בתחום נשק ההגנה של האוכלוסייה מפני טרור הרקטות והטילים מכל המינים והגדלים.

הכורח בשילוב טכנולוגיות כפיתרון הישים

 היחיד להגנת העורף מאיומים בליסטיים

תמצית מנהלים

ד"ר עודד עמיחייו"ר עמותת מגן לעורף

במסמך נראה כי:

1. אין כל ישימות כלכלית למערכות הגנה המבוססות על טילים בלבד. עלותו של יום לחימה אחד   (מחיר ה"לחיצות על ההדק") עלולה להגיע עד 900 מיליון דולר. ההתכוננות ל 40 ימי לחימה והצטיידות מחודשת במלאי הטילים שיירה בעת הקונפליקט תגיע עד כ 70 מיליארד דולר. אלו סכומים שלא ניתן להקצותם. מערכות הטילים נגד טילים "משגרות את עצמן לדעת". תוך מספר ימי לחימה נישאר ללא טילי הגנה, ללא הגנה.

2. מערכות טילי ההגנה אינן מסוגלות להגן על יישובים הקרובים לגבול, עד מרחק של כ- 15 ק"מ ממנו. זאת נגד התמהיל המוכר של קסאם 3, גראד רגיל וגראד משופר. הן גם אינן מסוגלות להגן מפצצות  מרגמה.

3. הפיתרון נמצא אך ורק בשילוב מערכות הטילים נגד טילים עם מערכות לייזר רב עצמה מערכות הסקייגארד הקרקעיות שמוכנות לייצור (תכנונן השלם על בסיס מערכת הנאוטילוס שפותחה בהצלחה מלאה בשיתוף פעולה בין ישראל וארה"ב) ומערכות סקייגארד מוטסות, שמשפט הקיום הטכנולוגי שלהן הוכח - שתוכלנה ליירט טילי אויב במרחקים של מאות ק"מ מגבולות המדינה.

4. מחיר יום לחימה עם מערכות הלייזר בלבד (עלות השמדת איום כ 2000 עד 3000 דולר) יהיה עד 3 מיליון דולר. זול פי 300. שימוש בטילי הגנה יהיה רק במקרי מזג אוויר קשה במיוחד, כאשר יעילות הלייזר יורדת.

5. מערכות הסקייגארד הקרקעיות (וביתר יכולתאם תהיינה משולבות עם מערכות הלייזר המוטסות) תוכלנה להתמודד עם כל איוםמפצצות מרגמה ועד טילים ארוכי טווח, ועד טילי שיוט. הן היחידות שתוכלנה להגן על היישובים הסמוכים לגבול.

6. אין כל ממש ב"אגדות" שהופצו על הלייזר: אין לו בעיית גודל (קטן ממשגר פטריוט), אינו מזיק לסביבה (טווח ביטחון נדרש לצוותים כ 100 מ' - קטן משל הפטריוט). יש לו יכולת מרשימה ליירט מטחים (2 מערכות סקייגארד, שתגנה על קריית שמונה, כדוגמא, תיירטנה 24 רקטות גראד משופר שישוגרו בו זמנית). שטח ההגנה של מערכת סקייגארד אחת עם אופטיקה אדפטיבית (טווח יעיל כ 15 ק"מ) הוא כ 700 קמ"ר.

7. ההסתמכות על לייזר "מצב מוצק" כטכנולוגיית לייזר עתידית, שתבוא במקום הלייזר הכימי (נאוטילוס, סקייגארד), היא חסרת בסיס טכנולוגי. לא נראה כי אי פעם ניתן יהיה להפיק מהן

הספקים שיעלו על 100 קילוואט - עשירית מהנדרש להגנה על עיר או על אתר אסטרטגי בטווחים

יעילים מ 10 ק"מ ומעלה.

8. שילוב הטכנולוגיות יאפשר מערכת הגנה שתוכל לפעול כנגד כל איום, בכל מזג אוויר, למשך זמן לחימה בלתי מגבל, והכול בעלויות תפעול נמוכות, שניתן לעמוד בהן. זאת בהשוואה למערכת המבוססת על טילי הגנה בלבד, שאין כל סיכוי ליישמה. עלותן של 48 מערכות סקייגארד קרקעיות, שיגנו מפני כל ירי של מרקמות, רקטות וטילים מרצועת עזה ומפני ירי מהצפון עד קו חיפה עפולהבית שאן, תהיה כ 2 מיליארד דולר. זאת במסגרת פרויקט שימשך מספר שנים.  32 מערכות סקייגארד קרקעיות נוספות יידרשו במקרה של שינוי המצב הפוליטי באזור שיגרום לפתיחת חזית מזרחית, וכן 5 מערכות סקייגארד מוטסות (אריאל) ליירוט טילים בליסטיים ארוכי טווח. זה ניתן ליישום. זה לא פרוהיביטיבי מבחינה כלכלית.

נראה כי בשלו התנאים לפניה מסודרת לשלטונות ארה"ב בנושא. חברת נורתרופ-גרומן השאירה בתחילת שנת 2007 מכתב התחייבות למערכת הביטחון (מצורף), שיכול להוות בסיס למשא ומתן.

במכתב זה מתחייבת החברה לביצוע במחיר קבוע, לשיתוף פעולה מלא עם התעשייה הישראלית ולנכונות לשאת בקנסות פיגורים.

אי אימוץ הגישה של שילוב הטכנולוגיות ישאיר את מדינת ישראל פשוט ללא הגנה .רקע: נקודת המוצא היא הצפי למתאר לחימה כולל נגד "ציר הרשע" כפי שהוגדר פומבית ע"י שר הביטחון  לשעבר והשר לשעבר להגנת העורף. במתאר זה מדינת ישראל עלולה לעמוד בפני תקיפה על העורף כולו, כולל גוש דן, של למעלה מ 1000 טילים ורקטות ליום, במשך 30 ימי לחימה. פיקוד הצפון העריך לאחרונה כי התקיפה על העורף תגיע עד כדי 1500 טילים ורקטות ליום.         יש הרבה הגיון בקביעת מתאר זה. מלחמת לבנון השנייה נמשכה כ 34 ימים ובמהלכה שיגר החיזבאללה (למרות כל מאמצי הדיכוי של חיל האוויר שלנו) כ 200 עד 250 טילים ורקטות ליום. גם בעת מבצע "עמוד ענן" שיגר החמאס כ 1500 רקטות במשך 8 ימים. ההנחה שבעת קונפליקט כולל, נגד סוריה, החזבאללה, החמאס ואולי אף איראן, ישוגרו כ 1000 רקטות ליום, היא אכן סבירה ביותר.

זהו האיום הצבאי היותר מהותי על מדינת ישראל. מלחמות 1965 ועד 1982 הביאו את ארצות ערב היותר קיצוניות ואת ארגוני הטרור למסקנה שלא יהיה ביכולתם להכריע את מדינת ישראל באמצעים קונבנציונליים של חי"ר שריון וח"א, והחל משנות ה 80 הן שמות את כל יהבן ומשאביהן על הנשק הבליסטי. איום זה כבר הקנה להם יתרון כמותי משמעותי ביותר (כיום מדובר על כ 200,000 ראשי חץ בליסטיים מסוגים שונים שמכוונים נגדנו) ובמקרים רביםגם יתרון איכותי.

סביר ביותר שאיום זה ילווה אותנו במהלך עשרות השנים הבאות, והוא אך ילך ויתפתח מכל  הבחינותכמות, סוג הראשים הקרביים ודיוק הפגיעה.  כמודל מייצג נוכחי ניתן לראות את סוגי האיומים הבאים: - לטווחי שיגור קצרים, עד כ 40 ק"מרקטות קסאם למיניהן, גראד רגיל וגראד משופר

(קטיושות). זהו האיום הנמצא בכמויות היותר גדולות.    לטווחים עד כ 100 ק"מטילי פאג'ר 5 ,3 וזלזל.  - לטווחי שיגור של כ 100 ועד 300 ק"מסקאד B, F110 ו .M600 לשני האחרונים דיוק גבוה ביותר של מספר עשרות מטרים ויכולת נשיאה של ראשי קרב במשקל מאות ק"ג.

- איומים המשוגרים לטווחים גדוליםמ 300 ק"מ ומעלהסקאד C ו D, טילי שיהאב 3 ו 4 שישוגרו מאיראן. כולם נושאים ראשי נפץ במשקל עד כטונה אחת.

- טילי שיוט כמו ה P-800 הרוסי (יאחונט) שלו יכולות מבצעיות גבוהות ביותר (שיוט במהירות העולה על מאך 2, בגובה של כ 15 מטר, רש"ק של מאות ק"ג ודיוק GPS), שמהווה איום מאד משמעותי על כל האתרים האסטרטגיים במדינה

מול איום זה החליטה מדינת ישראל להציב תמהיל של טילים נגד טיליםכיפת ברזל, שרביט קסמים, פטריוט, חץ 2 וחץ 3. גם מערכת ה"אגיס" האמריקאית הוזכרה בהקשר זה. בהחלטתה זו מערכת הביטחון זנחה את פרויקט הלייזר רב העצמהמערכות הנאוטילוס  והסקייגארד הנגזרת ממנה. זאת למרות ההצלחה היוצאת דופן שהושגה בניסויי הנאוטילוס – 46 יירוטים של מגוון איומים בליסטיים וארטילריים, שהתבטאו ב 100 אחוזי הצלחה.

למערכות הטילים נגד טילים מספר נקודות תורפה משמעותיות:

- מחיר יישום פרוהיביטיבי, כפי שיוצג בהמשך, שלא ניתן לעמוד בו - מוגבלות מאד ביכולתן להגן על היישובים הקרובים לגבול, עד כדי 15 ק"מ ממנו.

- לא מסוגלות ליירט פצצות מרגמה (איום משמעותי על היישובים הקרובים לגבול)  יכולת גבולית (אם בכלל) כנגד טילי שיוט, כמו היאחונט. למערכת הסקייגארד הקרקעית, עם אופטיקה אדפטיבית, אמור להיות טווח יעיל של כ 15 ק"מ (10 ק"מ בלי אופטיקה אדפטיבית). זה מבטא שטח מוגן של כ 700 קמ"ר. למערכת קצב ממוצע של  השמדת איום אחד כל 3 שניות, כולל המעבר לאיום הבא. למעשה כל איום שיחדור לחצי הכדור שרדיוסו 15 ק"מ שהמערכת במרכזו- יושמד תוך 2 עד 4 שניות מרגע גילויו, ולא משנה טיבופצצת מרגמה או טיל סקאד. לכן אין למערכת כל בעיה להתמודד גם עם איומים הנורים לטווחים קצרים, כמו על יישובי עוטף עזה.

החיסרון היחיד של מערכת הסקייגארד הקרקעית הוא ירידה בביצועים בתנאי עננות נמוכה מאד וסמיכה (עננות של פחות מ 5/8 למעשה לא תפריע היות וקרן הלייזר תמשיך לעקוב אחרי המטרה גם דרך הענן). אז יהיה צורך להשתמש בטילי הגנה. עם זאת - המערכת תוכל ליירט איומים הנמצאים מתחת לבסיס הענןמתאר תקיפה אופייני על יישובי עוטף עזה.

משפט הקיום של מערכת הסקייגארד המוטסת הוכח ע"י מערכת ה ABL. למערכת זו, אריאל:   ARIEL Air Defense Weapon System (Agile Robust Intercept and Engagement Laser)  פוטנציאל הגנתי שערכו בל ישוער. היא מסוגלת ליירט איומים בליסטיים בטווחים של מאות קילומטרים ממטוס הלייזר. היא תוכל לפעול נגד כל איום המשוגר לטווח של 30 ק"מ ומעלה (מגראד משופר ועד טילי שיהאב) ללא כל בעיית מזג אוויר. טווחי יירוט ארוכים אלו יאפשרו פעולה נגד מטחים צפופים וכן נגד ראשים מתפצלים. יהיה מספיק זמן ליירט כל "פיצול" בנפרד.

העובדות הבאות חייבות להיות נר לרגלי מקבלי ההחלטות:

1. לעולם לא ניתן יהיה ליישם מבחינה כלכלית מערכת רב שכבתית המבוססת על טילים נגד טילים בלבד, כך שתוכל להגן על כל המדינה בעת קונפליקט מתמשך כנ"ל. עלותו של יום לחימה אחד כנגד 1000 רקטות וטילים עלולה להגיע עד כדי 900 מיליון דולר. זאת לפי הפירוט הבא:

- 500 טילי כיפת ברזל ליירוט קסאמים וקטיושות – 50 מיליון דולר ליום.   200 טילי שרביט קסמים ליירוט רקטות המשוגרות לטווח בינוני, כמו פאג'ר 5, טילי  M600 או F110 – 250 מיליון דולר ליום.

- 200 טילי פטריוט, חץ 2 וחץ 3 ליירוט טילי סקאד B, C, D וטילי שיהאב 3 ו 4 –   600 מיליון דולר ליום.   סה"כ 900 מיליון דולר ליום לחימה אחד.

מחיר ה"לחיצות על ההדק" בלבד יגיע עד כדי 27 מיליארד דולר. אליו יש להוסיף את מחיר

ההצטיידות מחדש לאחר הלחימה (36 מיליארד דולר עבור הכנה ל 40 ימי לחימה נוספים) וכן את מחיר הסוללות, מערכות המכ"ם, תקשורת ויתר התשתיות ההכרחיות. נגיע בנקל ל 70 מיליארד דולר. אפילו אם אנו טועים בעשרות אחוזים - אלו סכומים דמיוניים שלעולם לא יוקצו. זוהי נקודת השבר הבלתי נמנעת של המערכת הרב-שכבתית המבוססת על טילים נגד טילים בלבד. זהו ה"חלום באספמיה" אליו התכוון מר משה ארנס, שר הביטחון לשעבר...

המשמעות היא כי מדינת ישראל כולה תישאר ללא הגנה כבר לאחר מספר קטן של ימי לחימה. מלאי הטילים ייגמר בתחילת הקונפליקט או שהשימוש בהם יהיה במשורה, כך שהגנה אמיתית כלל לא תתאפשר. כך בדיוק קרה במהלך מבצע "עמוד ענן", כפי שפורסם ע"י אמנון אברמוביץ'.

2. קיימת גם בעיה טכנולוגית: כיפת ברזל לא מסוגלת להגן על העיר שדרות ויישובי עוטף עזה כי טווח הירי אליהם קצר מדי. לכן התקבלה החלטת ממשלה למגן את כל הבתים עד למרחק של 7 ק"מ מהגבול. השר מתן וילנאי הכריז כי ימוגנו כל הבתים עד מרחק של 15 ק"מ מהגבול.. לכיפת ברזל מגבלות נוספות: היא לא תגן על תל אביב וגוש דן מאיומים המגיעים מהצפון -  כי טווח השיגור שלהם גדול מדי. כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט פצמ"רים, ובעתיד גם לא טילי שיוט. בנוסף, הוחלט מטעמים כלכליים כי היא תיירט רק את הרקטות "שתפגענה בשטח בנוי", כאילו שהאחרות לא עושות נזק או שלא גורמות לחרדה. ומה יקרה בעתיד כשהרקטות תהיינה מדויקות יותר, כך שיידרש ליירט את מרביתן, אם לא את כולן?

4. "פגז לייזר" טס במהירות האור. לכן הוא יעיל נגד כל איוםמפצצת מרגמה ועד טילי שיהאב, ועד טילי שיוט. הוא מגיע למטרה באפס זמן. אין צורך לשערך מסלולי יירוט. אין צורך להמציא מערכת חדשה כל אימת שאיום חדש מוצג בזירה. בעיית טווח המינימום אליו נורה האיום נעלמת. כך גם בעיית טווח המכסימום.

5. צודק השר וילנאי לגבי משמעות ההימצאות באזור של טילים מדויקים כדוגמת F-110 או M 600. בנוסף על תקיפת מתקני גז, תשתיות חשמל ודלק אסטרטגיים וירי מכוון לתל אביב, טילים אלה ישבשו גם את פעילות ח"א, שיתקשה מאד לתפקד תחת מטר של טילים ורקטות שיתקפו את שדות התעופה שלו. לא יהיו מספיק טילי יירוט כדי להגן על מטרות אלה ועל כלל המדינה.

6. לא מוכרת לנו אף מערכת של טילים נגד טילים המסוגלת להתמודד עם טילי שיוט מנמיכי

טוס, מהירים ומדויקים, כמו ה"יאחונט" הרוסי שמצוי בסוריה (שיוט בגובה של 10 עד 15 מ', במהירות של כ 2.5 מאך, לטווחים של מאות קילומטרים, עם ראש נפץ של כ 300 ק"ג ודיוק GPS), שביכולתם לשתק את בסיסי ח"א ואת אספקת החשמל בכל המדינה, כדוגמא, תוך מספר דקות.

7. מערכת הסקייגארד כן מסוגלת להתמודד עם איום זה. מערכות הסקייגארד תוכלנה לספק את ההגנה היעילה ביותר גם לאתרים האסטרטגיים במדינהפרויקט ההגנה החדש עליו הכריז השר וילנאי. לא צריך לפתח עוד מערכת לשם כך. מדינת ישראל כבר פיתחה וניסתה את האב-טיפוס המבצעי שלהאת הנאוטילוס. ההצטיידות במערכות הסקייגארד תוכל להתבצע תוך כשנתיים מרגע קבלת ההחלטה. יש לבחון פיתרון זה בראש פתוח ובנפש חפצה!!!

8. הפיתרון היחיד והאפקטיבי מבחינה מבצעית וכלכלית כאחד, להגנת כל שטחה של  המדינה מכל מגוון האיומים הבליסטיים, בכל מזג אוויר ולמשך זמן לחימה בלתי מוגבל, מצוי בשילוב של מערכות לייזר רב-עצמה, סקייגארד - קרקעיות ומוטסות, עם מערכות הטילים נגד טילים. תתאפשר אז הגנה הקרובה ביותר להרמטית על כל המדינה, כולל גם על כל אתריה האסטרטגיים, כמצוין לעיל, מפני כל איום טילי.

9. העלות של שילוב זה היא בת השגה מבחינה כלכלית. ניתן ליישמה גם בשלבים, בפעילות

שתימשך עד כ 8 שנים: - כחצי מיליארד דולר (כולל הסבה לתצורת סקייגארד) יידרשו עבור 8 מערכות שיוצבו  סביב רצועת עזה ושיסכלו למעשה כל ירי ממנה.   כמיליארד דולר עבור 26 מערכות סקייגארד שיגנו על צפון הארץ, עד לקו חיפה  עפולהבית שאן.  כחצי מיליארד דולר להגנת 14 אתרים אסטרטגיים במרכז הארץ ובדרומה,  סה"כ כ- 2 מיליארד דולר עבור 48 מערכות סקייגארד ראשונות. סכום זה כולל גם את התשתיות המנהלתיות והלוגיסטיות הדרושות.

- בעתיד, למקרה שתתפתח חזית בגבולנו המזרחי, עלולות להידרש עוד 32 מערכות סקייגארד, בעלות של כ- 1.1 מיליארד דולר, להגנת מרכז הארץ ודרומה  - השקעה ב 5 מערכות סקייגארד מוטסות מסוג אריאל, בעלות של כ 1.4 מיליארד דולר,

 תאפשר ההגנה מאיומים ארוכי טווח, במרחק של מאות ק"מ מגבולות המדינה.

כשאנשי ציבור שומעים מידע על הסקאיגארד ויכולותיו, הם עושים לעצמם חיים קלים בטענה, מה אנחנו מבינים בלייזר או בטילים ובכלל. התשובה לכך היא פשוטה וחד משמעית ופשוטה: או שזה פוגע, או שאינו פוגע!  והלייזר פוגע! לעומתו יכולת היירוט של כל טיל אחר נמוכה לאין שיעור מיכולת הפגיעה של נשק מהירות האור, שמהירותו בחיסול המטרה עומדת על פי כמה מאות אלפים מהטיל המהיר ביותר

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים